מה באמת חשוב בפסק הדין בעניין מני נפתלי

מאת ד"ר אורית קמיר*,
המאמר פורסם במדור דעות, הארץ, 11.2.16 והוא עוסק בחשיבות ובנקודת המפנה בנושא
התעמרות בעבודה בעקבות פסק הדין בעניינו של מני נפתלי שהועסק במעון ראש הממשלה.
אנו שמחים שנכון להיום, לאחר יותר מ 3 שנים, הצטברו עוד פסיקות חשובות ברוח הצעת החוק, אשר חייבו בפיצויים בגין התעמרות בעבודה והתנכלות תעסוקתית.

בפסק הדין החשוב של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים בעניין מני נפתלי נגד מעון ראש הממשלה, הוכיח ההרכב שיש שופטים בירושלים, והם אינם מתייראים מן השררה השלטונית. "מבחן בוזגלו" המפורסם יושם לתפארת, כשעל מעון ראש הממשלה הוחלו אמות המידה המשפטיות הרגילות, ונקבע שהוא לא עמד בהן. אך השופטת דיתה פרוז'ינין ונציגי הציבור נתן מזרחי ואליעזר יערי עשו הרבה מעבר לכך: הם אימצו את עקרונותיה של הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, ומצאו את דרך המלך לעגן אותם בדיני העבודה בישראל – בין שהצעת החוק תחוקק ובין שלא. זוהי בשורה פורצת דרך, בעלת פוטנציאל לחדש את פניהם של דיני העבודה בישראל ולתת סעד לעובדות ועובדים רבים.

לאחר שבחנו את פרטי תביעתו של מני נפתלי, חברי המותב השיפוטי קבעו כי "חומר הראיות שהוצג לפנינו ופורט בהרחבה מצביע על העסקה פוגענית חמורה, המצדיקה פיצוי בשיעור גבוה". עם זאת, השופטים הבהירו שהם יודעים היטב כי הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה עברה רק בקריאה טרומית, כלומר עדיין איננה בבחינת חוק. במצב עניינים זה, "העסקה פוגענית חמורה" אינה אסורה בשום חוק ישראלי, ובתי הדין אינם יכולים לפסוק פיצויים בגינה מכוח שום הוראה חקוקה. בניסוחו של פסק הדין: "הקושי המתעורר בפסיקת פיצוי בגין העסקה פוגענית נובע מן העובדה שהצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה עברה בקריאה טרומית בלבד, והיא כשלעצמה אינה מהווה עדיין מקור לחיוב מעסיק בפיצוי".

אין ספק שבית הדין לעבודה בירושלים סבור ש"העסקה פוגענית חמורה מצדיקה פיצוי בשיעור גבוה", כלומר: שראוי לה לכנסת להזדרז ולחוקק את החוק למניעת התעמרות בעבודה. יתירה מזאת, בית הדין חושב שהתעמרות בעבודה היא כה חמורה – עד שהוא אינו מוכן לשבת בחיבוק ידיים עד שהכנסת תחוקק את האיסור המיוחל. לכן בית הדין קובע שגם בהעדר איסור חקוק, ניתן כבר היום לפצות אדם על התעמרות בעבודה. איך? באמצעות פיצוי על מה שמכונה "עגמת נפש". כלומר, בהעדר הוראת חוק מסוימת ומפורשת, אפשר להשתמש בראש הנזק הכללי של "עגמת נפש" (ממש כפי שניתן היה להשתמש באיסור הכללי על "התנהגות לא הולמת" כדי להעניש על הטרדה מינית גם לפני שנחקק האיסור המפורש והמסוים על התנהגות כזאת).

מדוע לא נעשה הדבר עד כה? כי בתי הדין לעבודה ממעטים מאוד להשתמש בזכותם לפסוק בגין "עגמת נפש". כפי שאומר בית הדין: "מודעים אנו לכך שבתי הדין לעבודה אינם פוסקים פיצוי בגין עגמת נפש אלא במקרים חריגים, ולעתים נדירות". אך פרוז'ינין, מזרחי ויערי אינם מהססים לסטות מהרגל שיפוטי (מצער) זה. הם מוצאים לנכון להבהיר שנדירוּת פסיקת עגמת נפש הולמת מצב משפטי בו לתובע יש עילה מפורשת בחוק, והוא זכאי לפיצויים על פי סעיף חוק כלשהו. כלומר: מי שתובע פיצויי פיטורין על פי חוק – אין הצדקה שיקבל בנוסף לכך גם פיצויים בגין עגמת נפש. לעומת זאת, הם מחדשים, כשלתובע אין עילה בחוק, כמו למשל כשהוא תובע בגין התעמרות בעבודה, ראוי ומוצדק לפסוק לו פיצויים משמעותיים בגין "עגמת נפש".

במהלך אמיץ וחדשני זה פוסק בית הדין לעבודה פיצויים בסך 80 אלף שקל על התעמרות בעבודה ומגדיר אותם פיצויים בגין עגמת נפש.

משמעות הפסיקה החדשה היא כי מעתה יוכלו עובדות ועובדים לתבוע בבתי הדין לעבודה בגין התעמרות בעבודה, ולזכות בפיצויים בגין עגמת הנפש שנגרמה להם. אילו פעלה הכנסת באופן אחראי, כיאה לרשות המחוקקת, ראוי היה לה להזדרז ולחוקק את החוק למניעת התעמרות בעבודה. אך בית הדין לעבודה בירושלים הוכיח כי הוא אינו זקוק לחוק: גם בלי הוראה חקוקה הוא מסוגל לזהות התעמרות בעבודה, להבין את חומרתה ולפסוק פיצויים בגינה במסגרת דיני העבודה הכלליים. במצב עניינים זה, אולי עדיף לוותר על חקיקת החוק, ולהשאיר את פיתוח הפסיקה בתחום זה בידי בתי הדין לעבודה, שאמונים על הנושא ומבינים היטב את שיטות ההתעמרות ואת הפגיעה הקשה בכבוד האדם, ברווחתו ובאיכות חייו. אם פסק הדין בעניינו של מני נפתלי הוא דוגמה, בתי הדין יפתחו את התחום בהצלחה רבה.

*ד"ר אורית קמיר היא מנסחת החוק למניעת הטרדה מינית וממנסחות הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה.

 

על התעמרות בעבודה בעקבות תביעתו של מני נפתלי ועובדים אחרים בבית ראש הממשלה – מאמר דעה

המדינה זה היא

מאת: נעה אסטרייכר, מדור דעות, הארץ 13.6.19

אנשים שומעים על התעמרות בעבודה וחושבים: בסדר, גם לי היה בוס שצעק עלי. אבל כל שורד התעמרות יודע, שצעקות הן משחק ילדים. התעמרות היא בוס ששולח הודעות ווטסאפ באמצע הלילה, ובבוקר נוזף בך (כי ישנת ולא השבת לו); בוסית הנותנת משימה מסובכת, וכשאת מבצעת אותה טוענת שזה בכלל לא מה שביקשה. התעמרות היא הבוס שסותר את עצמו ואחר כך צוחק מול כולם: אתה היחיד שלא הבין. ועכשיו תשאלו: למה הם לא עוזבים? האם זה שוק העבודה הישראלי שאתם מכירים? קניון של הזדמנויות, הושט היד וגע בו?

האקזמפלרים יודעים להסוות את עצמם בתוך המקצוע: אני תובעני, מציב רף גבוה. זו תרמית, אין כל דרך להשביע את רצון המתעמר. לא חשוב כמה תתאמצו ולכמה בקשות מופרכות ומשפילות תצייתו. כל תלונה תיתקל בהכחשה: בחיים לא אמרתי דבר כזה, את רגישה מדי. עכשיו דמיינו כיצד תרגישו אם מדי יום מספרים לכם שמה שקרה בכלל לא קרה, ומה ששמעתם לא נאמר. כמה זמן תחזיקו מעמד, חצי שנה? בתוך כמה זמן תתחילו לפקפק בעצמכם, בזיכרונות שלכם, ביכולת התפישה, אפילו בחוש השמיעה והראייה? המינוח הפופולרי להתנהגות כזאת הוא Gaslighting, ביטוי שנגזר ממחזה מתחילת המאה ה–20, ובו בעל דוחף את אשתו לשיגעון על ידי כך שהוא מעמעם ומגביר חליפות את אור העששיות בביתם. כשהאשה מתלוננת על התאורה הקלושה, מיתמם הבעל: על מה את מדברת? האור לא השתנה כלל. את הוזה.

אני מביטה בניצולי מעון ראש הממשלה ויודעת: הם לא משקרים. מני נפתלי וגיא אליהו כבר קיבלו מבית המשפט הכרה בסבל שנגרם להם על ידי שרה נתניהו (איש אינו תוהה על התפקיד במחזה של הדל באלפי מנשה, אחד בנימין נתניהו). תביעות קודמות הסתיימו בהסדרים שטיבם לא ידוע, תחת איסור פרסום. עם השנים נהפכה הדמות של שרה לקוריוז. העיתונאים עברו לנושאים אחרים. הרי זה צהוב, רכילותי. מעון הבלהות ממשיך בשלו.

הביטו בנפתלי, באליהו ובשירה רבן שהעידה שלשום לראשונה. הם עברו ראיונות ומיונים, תחקירים, סיווג ביטחוני וחיטוט אינסופי בחייהם הפרטיים, בשביל מה? כדי לעבוד באבטחה, תחזוקה, ניקיון, בישול, כביסה — משרות מפרכות, רחוקות מזוהר. אבל בעיניהם, האפשרות לדאוג לרווחת ראש הממשלה ורעייתו ולצרכיהם היתה, כשהתחילו לעבוד למענם, לא רק פרנסה, אלא גם כבוד גדול. והנה, פעם אחר פעם נדרש המעסיק לשעבר (מדינת ישראל) לשתוק בשעה שהקורבנות מכונים "חוזים חזיונות שווא", "מניפולטורים", "כזבנים", ואז גם לפתוח את הארנק ולשלם לנפגעים מאות אלפי שקלים מכיסי הציבור.

תארו לעצמכם: לחיות במקום נצלני, ובו פרצי אלימות פתאומיים, שמספרים לכם שם בוקר וערב עד כמה בני מזל אתם, וכמה מאושרים ואסירי תודה עליכם להיות. נשמע מוכר? אם המדינה היא המעסיק והמדינה היא המשלמת את הפיצוי, פירוש הדבר שהמדינה היא המתעמרת. הקול קול שרה נתניהו, הידיים ידי המדינה. אין דרך אחרת לפרש זאת. המדינה זה היא.
_________________________________________________________

לקריאה נוספת, על חשיבותו של פסק הדין בתביעתו של מני נפתלי, מאמרה של ד"ר אורית קמיר, ממנסחות הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה.

בקרוב, אבחנה רפואית חדשה בשם שחיקה בעבודה והקשר שלה להתעמרות בעבודה

במאי 2019 החליט ארגון הבריאות העולמי לכלול אבחנה רפואית חדשה בשם 'שחיקה בעבודה' בספר האבחנות הרפואית ה ICD-11 במהדורתו החדשה שתצא בשנת 2022.
לדבר השלכות רבות וחלקן משיקות לנושא הדגל שלנו אותו אנחנו מובילים – ניטור ומניעת התעמרות בעבודה וטיפול בנפגעי התעמרות בעבודה.
לקריאת מאמרו של איתן מאירי בנושא 

שחיקה בעבודה היא מחלה ו"קרובת משפחה" של התעמרות בעבודה והתנכלות בעבודה.

במאי 2019 החליט ארגון הבריאות העולמי לכלול אבחנה רפואית חדשה בשם 'שחיקה בעבודה' בספר האבחנות הרפואית ה ICD-11 במהדורתו החדשה שתצא בשנת 2022.
לדבר השלכות רבות וחלקן משיקות לנושא הדגל שלנו אותו אנחנו מובילים – ניטור ומניעת התעמרות בעבודה וטיפול בנפגעי התעמרות בעבודה.
ההחלטה באה בהלימה לקו המוביל בתפיסה המודרנית של ארגונים לגבי זכויותיו וצרכיו של העובד.
קו זה אשר החל בשלהי המאה ה 20 תפס תאוצה ומתעצם בימינו, רואה את העובד* בשלמות ומתייחס לא רק לרווחתו הפיזית כך שתהייה לו סביבת עבודה נוחה ובטיחותית – ללא מפגעי זיהום, רעש, סכנות מחפצים מסוכנים וכו' אלא מתייחס גם לרווחתו הנפשית, הקוגניטיבית והרגשית של העובד.
בפועל, האבחון של הרופא באם עובד חלה בשחיקה בעבודה נעשה בבחינת כמה קריטריונים שצריכים להתקיים: הפיסי – האם הוא תשוש, חסר אנרגיה, חש לאות בעבודה? הקוגניטיבי- האם הוא חש חוסר סיפוק מהעבודה או חש תחושות שליליות כלפי העבודה? הרגשי – האם הוא נמצא בדכדוך, תחושת ריקנות, תחושת חוסר ערך, ירידה בדימוי העצמי בעבודה? כמובן שמאבחן צריך לשלול גורמים נוספים שיכולים לגרום לתסמונות אלו כגון מחלות אחרות דוגמת אנמיה, מחלות ממאירות ועוד, או הפרעות נפשיות שונות.
ההכרה בשחיקה בעבודה כמחלה מתכתבת בתפיסתה עם ההכרה בזכותו של עובד לסביבת עבודה נקיה מהתעמרות, חפה מפוגענות והתנכלות רגשית, סביבת עבודה הוגנת, תומכת ומעריכה.

הספרות המקצועית והמחקרים בנושא התעמרות והתנכלות תעסוקתית בעבודה, כמו גם הניסיון הבלתי אמצעי שלי כמטפל בנפגעי התעמרות בעבודה, מצביעים כי התעמרות בעבודה הינה גורם רב עוצמה המייצר שחיקה בעבודה, תוך שההתעמרות עצמה בעובד אף גורמת לו לשלל נזקים גופניים, רגשיים ונפשיים נוספים.

מבחינה משפטית, המקבילה בהגנה על העובד בנושא מניעת התעמרות בעבודה, היא קידום חקיקת החוק כנגד התעמרות בעבודה שכבר עבר בארץ קריאה טרומית בכנסת בתמיכתם של 58 ח"כים מכל סיעות בית המחוקקים, אבל נעצר זמנית, כך אני מקווה, מהמשך קידומו בגלל פיזור הכנסת. הצורך בחוק זה כל כך חזק ומוחשי כך שלמרות שהוא עדיין בגדר הצעת חוק, בתי הדין כבר מתייחסים להצעת החוק ובמקרים רבים נוהגים על פיה. כך קרה במשפטם של מני נפתלי ושל גיא אליהו בתביעותיהם כנגד אשת ראש הממשלה על התעמרות שחוו עת עבדו  במעון ראש הממשלה. כבוד השופטת דיתה פרוז'ינין קבעה פיצויים בגין ההתעמרות ומאז יש עוד ועוד תקדימים בהם קובעים שופטים כי התעמרות בעבודה  אסורה, ועל המתעמר מוטל עונש.

לשמחתי, יש כבר כיום יותר ויותר ארגונים, ארגוני עובדים ומעסיקים המבינים שכאשר העובד המתלונן בנושאי שחיקה בעבודה או התעמרות בעבודה הוא אינו עושה זאת בהכרח בגלל פינוק או חוסר יכולות שלו, אלא בגלל גורמים אובייקטיבים בעבודה שהוא חווה. מכאן חודרת ההכרה כי כדאי לארגון לנטר ולמנוע תופעות אלו מהן גם העובד יוצא פגוע וגם הארגון מפסיד כלכלית, מורלית ותדמיתית. על כן ארגונים עושים יותר ויותר כדי לתת לעובד תמיכה באספקטים השונים; בראש ובראשונה, יחס הוגן, התייחסות אליו כאדם, מתן הערכה, או במילים אחרות: החלת ערך היסוד 'כבוד כאדם' שמכיל בתוכו ערכי בסיס חשובים אלה. כך כאשר כדוגמא ניתנת לעובד אוטונומיה בעבודה, כמו יכולתו לקחת אחריות ולקבל החלטות עצמאיות, אלה ידועים כגורמים מחזקים, מעצימים ובולמי שחיקה בעבודה. שנית, ארגונים גם מודעים יותר כמה חשוב לתת לעובד ימי העשרה, קורסים, ימי הדרכה (כגון על התעמרות בעבודה או על שחיקה בעבודה), ימי גיבוש, ימי כיף, חדרי ספורט בתוך הארגון, חוגי ספורט וכדומה ובמקביל, יצירת נהלי דווח והתמודדות פנים ארגונית עם אירועי התנכלות והתעמרות בעבודה, נקיטת סנקציות, הענשה והתייחסות בחומרה לפוגעים ומנגד מתן תמיכה, ליווי והכרה בעובד אשר נפגע. אין ספק כי לעובד מגיע שכר הוגן לעמלו, אך למרביתנו, כבוד, הערכה וסביבת עבודה שאינה מאיימת, משפילה ומקטינת ערך, חשובים יותר מכל.

ומילה אחרונה : לא כל מי שסובל משחיקה עבר התעמרות בעבודתו, אך מרבית מי שעובר התעמרות קשה יחווה שחיקה.

*הכתוב מתייחס לגברים ולנשים ונכתב בלשון זכר רק לשם שטף הקריאה.

נכתב ע"י איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי מומחה ופסיכולוג משפטי.

התעמרות בעבודה – סיפורי ארבעה עדים וראיון עם איתן מאירי

בכתבה, ארבעה נפגעי התעמרות בעבודה מספרים על התנכלות קשה כלפיהם, על המשמעות של ההתעמרות ועל הסבל העצום שהם חווים וראיון עם איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי וארגוני, מומחה בנושא ומטפל בנפגעים.
כתבתו של איתי דודי, המהדורה המרכזית, ערוץ 11 כאן, 7.3.19.

ההשלכות ההרסניות של התעמרות בעבודה בעולם הרפואה, כנס אונסק"ו

אתמול ה28.11.18 התקיים כנס אונסק"ו הבינלאומי בירושלים בנושא ביואתיקה, אתיקה רפואית ומשפט הבריאות.
איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי ומומחה לנושא התעמרות בעבודה, הרצה בכנס על ההשלכות ההרסניות של התעמרות בעבודה בעולם הרפואה.

התעמרות בעבודה – הדינמיקה וחשיבות הטיפול המוקדם בעובדים הנתונים להתנכלות בעבודה

התעמרות בעבודה - הדינמיקה וחשיבות הטיפול המוקדם בעובדים הנתונים להתנכלות בעבודה

מאמר זה חשוב לכל מי שנמצא בעולם העבודה מכוון שאחד מכל ארבעה עובדים יחווה במהלך הקריירה שלו חוויה קשה ומיותרת של התעמרות / התנכלות / התעללות פסיכולוגית במקום עבודתו. רבים שחוו זאת לא ידעו בפני מה הם עומדים ולכן גם לא ידעו כיצד לפעול וכיצד להתגונן.

מהי התעמרות בעבודה?
ההגדרה כפי שהיא מנוסחת על פי הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה 2015:
"התעמרות במסגרת עבודה היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה".
ההתעמרות משבשת את יכולתו של העובד להמשיך לעשות את עבודתו כראוי ופוגעת בבריאותו הנפשית והפיזית.

מהן ההתנהגויות הנחשבות התעמרות בעבודה?
התייחסות משפילה לרבות צעקות קללות, האשמות שווא, הפצת שמועות מזיקות, שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו ע"י הצבת תנאים לא סבירים, הצרת סמכויותיו בניגוד להגדרת תפקידו מטעמים לא ענייניים, יצירת אווירה של פחד ואימים, יחוס עבודתו והצלחתו לאחרים, בידודו המקצועי והחברתי ופגיעה בפרטיותו.

אז מה הדינמיקה של התעמרות והתנכלות בעבודה?
ההתעמרות תתחיל, כמעט תמיד, במניפולציות, שקרים ובפעולות קטנות אשר לכאורה נראות תמימות, גם אם לא לגמרי מקובלות או מובנות לנפגע. בשלבים ראשונים אלו של הפגיעה בו הוא אינו מזהה כי הוא נתון להתעמרות אולם פעולות פוגעניות אלו הולכות ומסלימות עד לנקודה בה הן הופכות לברורות. למרות זאת, לוקח לנפגע זמן רב, לעיתים מספר שנים, להפנים שהוא נתון להתעמרות. בשלב זה, כשכבר הבין, לרוב העובד הנפגע כבר כואב ומותש מאוד וקשה לו להתגונן כראוי.
למותר לציין שכוח לא ראוי ולא מידתי או ההתנהגויות שהוזכרו לעייל שמופעלות כלפיו אינן משרתות את מטרות הארגון, אלא להפך – מזיקות לו.
נוסף לדרך המניפולטיבית והזוחלת בה ההתעמרות לרב נעשית, חוברים לכך מבנה אישיותו של הנפגע והדינמיקה מול הפוגען ומול הארגון.
על פי רוב הנפגע מתאפיין בהיותו אדם מוכשר, חרוץ וערכי, אדם אהוד ומוערך ששיתוף פעולה ועזרה לאחר טבועים בו. הוא גם יתאפיין בנטייה לרצות ולהכיל את האחר, ובחוסר יכולת לשים גבולות ובזיהוי מניפולציות מרושעות.
בשלב ראשון, התנהגותו המתעתעת והמתוחכמת של הפוגען מערערת את בטחונו העצמי וגורמות לו לעשות טעויות רבות כגון ניסיונות לרצות את הפוגען תוך שהוא בודק את עצמו ומחמיר עם עצמו. בכך נחצים גבולות שבתורם מעצימים את הפגיעה. הניסיון של הנפגע לרצות מזינה ומחזקת את הפוגען, תוך שהיא מחלישה את הנפגע ומעודדת את הדינמיקה ההרסנית ביניהם.

מה קורה בשלב הבא?
בשלב הבא יש והנפגע יפנים את היחס הפוגעני כלפיו וישלים אתו ויקבל את הנרטיב שהוא ראוי ליחס המשפיל, המבזה והפוגעני, שהוא אינו מוצלח ואינו מועיל, עד כדי התפתחות תסמונת סטוקהולם בחלק מהמקרים.
הנפגע, כמי שרגיל לפתור בעיות ולקדם דברים, חש בושה בגלל חוסר האונים שלו לעזור לעצמו ולשנות את המצב, ובאופן שגוי ומעוות מאמין לחשוב שהוא הבעיה ובגללו ישנם כשלים ותקלות – בדיוק כפי שהפוגען כוון שיקרה.

הפוגען ממשיך להפעיל טכניקות שונות של התעמרות: הפרד ומשול, הפצת שמועות שווא כנגדו, בידודו והכשלתו בדרכים שונות, כך שהנפגע מוצא את עצמו מבודד וללא תמיכה קולגיאלית (העמיתים של הנפגע מוסתים על ידי הפוגען ו/או מפחדים ממנו ומההשלכות הצפויות אם יתמכו בנפגע). בטחונו העצמי מתערער ביתר שאת כשבמקביל תחושות המצוקה, החרדה והאיום מחריפות.

בשלב זה הנפגע, הנמצא בתחושת איום, בסביבת עבודה שהופכת לעוינת, חווה שחיקה מואצת וסטרס מתמשך שכתוצאה מכך חלה פגיעה מתמשכת בבריאותו (כאבי ראש, בטן, הפרעות שינה, התפרצות מחלות אוטו-אימוניות ועוד) ובנפשו (מאנהדוניה ועד דיכאון, P.T.S.D. Complex), כמו גם פגיעה קוגניטיבית (קשיי ריכוז וזיכרון, קושי בקבלת החלטות).
במצבו המבודד ובהעדר תמיכה, מתקשה הנפגע לספר את סיפורו, קל וחומר כשהפוגען כבר קיבע נרטיב מאוד ברור על היותו של הנפגע כביכול אדם חלש, עלוב, חסר יכולות, חדל אישים, היפוכונדר ו"קוטר" ו/או הצגתו כמופרע או כאיש ריב מדון.

איך מתייחס הארגון / במקרי התעמרות בעבודה?
מרבית המנהלים, לרבות מרבית מנהלי משאבי האנוש וגורמי הרווחה במקום העבודה, אינם מכירים את תופעת ומאפייני ההתעמרות בעבודה ומכוון שבדרך כלל הפוגען  הוא היוזם את הפניה אליהם, לרב הם יקבלו את הנרטיב שלו הכולל הכפשת הנפגע, היותו עול על הארגון ואת היותו, הוא עצמו, לכאורה הנפגע.
בכך מקדם הפוגען את התשתו ובידודו של הנפגע ואת ניתוקו ממערכות תמיכה אפשריות.

לא רק שמערכת התמיכה בעובד חסרה, במקרים רבים גם המערכת המשפחתית נפגעת מבן המשפחה שהולך ומתערער ונחלש מול עיניהם מבלי שהם ערים לסיבות ולמצוקות אותן הוא חווה בעבודה (הוא עצמו אינו מזהה / מזהה רק חלקית/ מתבייש)  ולכן גם אינם יכולים להזדהות אתו או להגן עליו.
כך העובד המבודד, המוחלש, הפגוע והמוכה מתקשה להרים את עצמו, הוא חושש למקור פרנסתו והוא גם אינו במצב לקבל החלטות שקולות.

מדוע חשוב להכיר את הדינמיקה של התעמרות בעבודה?
הכרת הדינמיקה של ההתעמרות בעבודה אשר תיארתי כאן חשובה לכל עובד. באם העובד מזהה התעמרות כנגדו בשלבים מוקדמים, מומלץ שיפנה לקבלת עזרה אשר תמנע את הסחף ותיתן לו כלים ואמצעי התמודדות. ככל שהזיהוי מוקדם יותר, האפשרויות לתיקון, להימנעות מתגובות שגויות ומחמירות, או לצמצום משמעותי של נזקים, טובות יותר. מטפל מומחה לנושא המצוי בצד הפרקטי של עולם העבודה, יחד עם ידע ויכולת למתן טיפול ותמיכה נפשית, יכול לחלץ את העובד ולעזור לו לעבור טוב ונכון יותר תקופה אפלה זו בקריירה שלו. בהקשר זה יש לזכור את הנתון החמור כי התעמרות בעבודה שכיחה פי 4 מהטרדות מיניות בעבודה! – סיבה זו מחד, והעדר השיח על הנושא מאידך, הן הסיבות שקראתי לספרי בנושא "המגפה השקטה במקומות העבודה".

נכתב על ידי איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי מומחה.