ביוני 2019 קשר בית הדין הארצי לעבודה בין התאבדותו של עובד שרות התעסוקה להתעמרות שחווה בעבודה ופסק כי ילדיו יקבלו קצבת שארים.
הפסיקה הייתה לאחר הליך משפטי של 8 שנים ודיון בשתי ערכאות בהן תבעו ילדיו של המנוח תגמולים מביטוח לאומי בטענה שהתאבדותו הייתה עקב התעמרות בעבודה. הדברים נסמכו בין השאר במכתב שהשאיר המנוח בו האשים גורמים במקום עבודתו בהתנכלות ובהתעמרות בו ובכך שבגללם החליט לשים קץ לחייו. המנוח התלונן לאורך שנים על התנכלותם והתנהגותם הפוגעת של ממוניו ועל חבריו לעבודה שהחרימו אותו. אחיו מספר למשל כי היה פגוע ומושפל מאוד מכך שסירבו באופן קבוע לצרפו למניין תפילת המנחה.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל טענת הביטוח הלאומי כי התאבדותו נבעה מקשיים ומאורעות שונים שעבר בחייו וכי לא הוכח כל אירוע מיוחד שקדם להחלטתו לשים קץ לחייו. בית הדין הארצי הפך את ההחלטה. כבוד השופטת סיגל דוידוב-מוטולה קבעה שמכלול הראיות מלמד כי המנוח אמנם סבל מקשיים בתחומי חיים רבים, אך עיקר מצוקתו בתקופה האחרונה לחייו נגעה לשכר העידוד שלא שולם לו. לדבריה הוכח שהמנוח קיבל מכתב כשלושה שבועות לפני מותו שבו שוב נדחתה בקשתו ואותו מכתב, קבעה, הוא האירוע המיוחד מבחינה נפשית שעשויה הייתה להיות לו השפעה משמעותית על המנוח. תקוותו שהדבר עומד להיפתר שהתנפצה הגבירה את תחושות התסכול והקיפוח שלו וגם תחושותיו שאין באפשרותו להיאבק מול אותם גורמים בשירות התעסוקה אותם ראה כאויביו. בפסק הדין השתתפו גם השופטים לאה גליקסמן ומיכאל שפיצר וכן שני נציגי ציבור שקיבלו את ערעור ילדי המנוח.
אנו רואים בפסק דין זה תקדים חשוב: לא עוד ניתן לתלות התאבדות של אדם שעבר התעמרות בעבודה רק באירועי עבר ולהתנער מאחריות ולשלול התעמרות והתנכלות בעבודה כ"קש ששבר את גב הגמל".
המוסד לביטוח לאומי מתקשה כיום לקבל את העובדה שמצבי מתח מתמשכים ובוודאי כאלה הנגרמים מהתעמרות בעבודה, עלולים ליצור נזקים בריאותיים ונפשיים בלתי הפיכים. אנו מקווים שפסק דין זה יתרום לתחילתו של שינוי בגישת המוסד לביטוח לאומי לנזקי ההתעמרות בעבודה של מבוטחיו.
קישור לפסק הדין
