התעמרות בעבודה ובושת הנפגע

התעללות בעבודה ומניעת בושת הנפגע
התעמרות בעבודה ובושת הנפגע

קמפיין Metoo# בעל התהודה העולמית חסרת התקדים מסמל את השלב הבשל והמכריע במאבק כנגד הטרדות מיניות. הקורבנות אשר לרב הסתתרו מאחורי שמות בדויים, דמויות מוצללות וקולות מעוותים, יוצאות/ים בגלוי ושמית כנגד מטרידיהן/ם ומשתפות/ים את פרטי האירועים הקשים והטראומטיים. עוד בולט בחריגותו הברוכה בקמפיין הוא חוסר ההתנצלות של הקורבנות מתוך הבנה שאין להן/ם חלק במעשי ההטרדה ו/או התוקפנות. הקמפיין פרץ כמו מורסה שהגיעה להבשלה בזכות בשלות חברתית ותודעתית כי אין דבר שיכול הנפגע לעשות או לא לעשות כדי להביא עליו מעשה זה. כמובן שמנגד, הקמפיין עצמו גם תרם להעצמת המודעות הזו. הבשלה כזו היא תולדה של תהליך ארוך שנים בו החברה עוסקת בנושא כשהיא מקלפת אט אט סטריאוטיפיים עמוקים על גבריות, נשיות, מיניות, יחסים בין המינים ועוד והיא כמובן חלק בלתי נפרד ממאבקה של התנועה הפמיניסטית (למרות שבקמפיין ה Metoo# השתתפו גם גברים). בארץ, ציון דרך משמעותי לדרך ארוכה זו היווה החוק למניעת הטרדה מינית שכבר מלאו לו 20 שנים והוא הבסיס המוצק עליו נבנה השינוי.

כמי שעוסק בנושא ההתעמרות בעבודה מכל היבטיו ומרבה לטפל בנפגעי ההתעמרות, איני יכול אלא להמשיך לחשוף היבטים שונים של התופעה הקשה הזו שפוגעת בכל כך רבים ולייחל ליום בו גם נושא זה יבשיל וימצא מבחינות רבות במקום בו נמצא כיום נושא ההטרדות המיניות ועניין נטרול בושת הקורבן ביניהן.

התעמרות בעבודה, למרות שמדובר עליה הרבה פחות מאשר על הטרדות מיניות (עם או בלי חשיפה שמית) היא, למרבה ההפתעה של רבים, תופעה נפוצה פי ארבע מהטרדות מיניות!
ישנן מספר סיבות מדוע במשך שנים רבות הסיפורים לא נחשפו ואנשים נשארו לבד עם כאבם. אחת הסיבות היא בגלל שלא היה לתופעה שם, לא דובר בה ואנשים לא יכלו לשים אצבע על מה שהם חווים. אנשים שעברו התעמרות בעבודה חשבו שהם היחידים שחווים זאת וכמובן מכאן הדרך קצרה למחשבה חסרת הבסיס כי יש בי אשמה, או לפחות אשמה חלקית, שדבר זה קורה דווקא לי. סיבה נוספת היא שבשונה מהטרדות מיניות, בגלל דרכם המתעתעת של מרבית המתעמרים במקומות העבודה, קשה לקורבן פעמים רבות לזהות שהוא נתון להתעמרות ועד שהוא כבר מזהה זאת, הוא כבר נמצא תקופה לא קצרה תחת התעמרות כשהוא כבר מוחלש וחסר כוח התנגדות והתגוננות, שלא לדבר על יכולת השבת מלחמה.

אולם הנושא החשוב בגללו נושא ההתעמרות בעבודה לא הגיע להבשלה ציבורית-חברתית הוא בגלל ממד הבושה אשר בניגוד לתחום ההטרדות המיניות, הקורבנות עוד לא השכילו להבין לעומק את חפותם משותפות כלשהי למעשה.
כדרך שגרה במשרדנו, אנחנו רגילים לשיחות טלפון בהם פונים אלינו עם חשש כבד בתחילת השיחה להזדהות ועם רגשות בושה גדולים. בהתאמה, חלק מהתהליך הראשוני בליווי ובטיפול הוא לנטרל בצורה מושכלת ותומכת את האלמנטים האלו. הורדת הנטל הזה מעל כתפי הנפגע משחררת אותו להמשך הטיפול בכל מה שנדרש ממנו מול המתעמר, מול הארגון וכמובן להמשך החלמתו האישית ושיקומו הנפשי והמקצועי.
כבר היום, כ-3 שנים לאחר צאת ספרי, הראשון בארץ שהציף והביא למודעות את הנושא, אני מזהה ניצני תחילתה של התרופפות הבושה הזו שנלווית לה לעיתים גם האשמה עצמית – למה דווקא אני? למה לא זיהיתי? למה לא פעלתי? ועוד. זכורים לי כל כך הרבה ראיונות ותוכניות בנושא בתקשורת שהיו צמאים לעדויות ממקור ראשון, אולם לא הצלחתי להביא כמעט נפגעים להתראיין, אפילו לא בהצללה! גם כאלו שבשלב מסוים של הייעוץ הכריזו באומץ שיעשו כל מה שיידרש כדי לעזור לקורבנות עתידיים, בשעת אמת קיבלו רגליים קרות.
לאור האמור, אני מקווה כי החוק למניעת התעמרות בעבודה 2015 של חברת הכנסת מרב מיכאלי אשר אני שותף בקידומו ואשר עבר קריאה טרומית בתמיכת 58 חברי כנסת מכל הסיעות, יושלם בהקדם. בהעדר חוק ודרכי פעולה סדורות, נמצא כי הנהלות ארגונים

מתקשות לפעול באופן אפקטיבי כנגדן. כך למשל במחקר שערכנו על התעמרות רופאים ברופאים נמצא כי באותם מקרים בהם הייתה תלונה על התעמרות, רק ב- 6% מהמקרים ההנהלה עזרה למתלונן וב- 94% מהמקרים היא התעלמה מתלונתו או הרעה את מצבו. במחקר דומה שערכנו ב 2017 על "התעמרות מבית" בעובדים סוציאליים התמונה הייתה טובה רק במקצת: ב 17% מהמקרים ההנהלה סייעה למתלונן וב 83% מהמקרים היא התעלמה היא פגעה בו.
תהליך הכלים השלובים נחוץ גם פה – לחץ ציבורי שיקדם את החוק – וקידומו אשר יזרז את חשיפת העוולות על מנת להביא למיגורן.
התמודדות עם תופעת ההתעמרות בעבודה היא תפקידו של כל מנהל, קל וחומר של מנהלי משאבי האנוש. אני קורא למנהלות/י משאבי אנוש ללמוד על התופעה ולהכיר אותה ואת השלכותיה הרעות על העובדים ועל הארגון כולו.
באחד מספרי ההדרכה הפופולריים בארצות הברית המיועדים לנפגעי התעמרות בעבודה מודגשת העצה: "אל תלך אל משאבי האנוש – הם האויב שלך!". אני מקווה כי אף עובד בישראל לא יזדהה עם אמירה מקוממת זאת, אלא יראה במשאבי האנוש גורם פעיל להגנה, לעזרה, תמיכה וסיוע לו.

מאת: איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי מומחה. המאמר פורסם במגזין ובאתר HRS- פורטל מנהלי משאבי אנוש 07.12.17.

רכישת ספר

חדש!

הספר "התעמרות בעבודה"
לדעת - להכיר - להתמודד

This will close in 0 seconds