צילום הכתבה מהעיתון המודפס, מתחת לצילום הכתבה בפורמט נוח לקריאה.
כיצד ניתן לטפל ולמנוע התעמרות בעבודה?
הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי, שזיהה את המגפה השקטה של התעמרות במקום העבודה כבר לפני יותר מעשור, מסביר מה השתנה מאז, כיצד הוא מלווה ארגונים ואיזה סיוע הוא מעניק למי שנפגעו במקום עבודתם.
רבים רואים במקום העבודה מקום שבו הם מממשים את עצמם ומוצאים סיפוק מקצועי וחברתי. אלא שללא מעט נשים וגברים מקום העבודה גורם חוויות קשות. אחוז משמעותי מהמועסקים במשק הם קורבנות להתעמרות במקום העבודה, שהופך למקום עוין ומאמלל מבחינתם.
בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות הציבורית לתופעת ההתעמרות בעבודה ולנזקיה העצומים לעובדים, לארגון ולמשק בכללותו. נזקים אלה נאמדים בסדר גודל של 20 מיליארד שקלים בשנה. מי שתרם להעלאת הנושא על סדר היום ולהשלכותיו הנרחבות הוא הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי. ספריו של מאירי: "המגפה השקטה במקומות העבודה", שיצא לאור ב–2013, ו"התעמרות בעבודה", שפורסם בשנה האחרונה, האירו בזרקור את התופעה וקידמו את המודעות הציבורית אליה. בספרים אלה הוא הצמיד את צמד המילים התעמרות בעבודה לתיאור מגוון התנהגויות של ניצול כוח השררה לרעה, התנכלויות, השפלות, הקטנת ערך, מידור מקצועי, בידוד חברתי, גזלייטינג ועוד.
כמי שמכיר את הנושא היטב ולעומק, מאירי מסביר כי כדי שהתנהגויות אלו ייחשבו התעמרות בעבודה צריכים להתקיים תנאים מסוימים שאותם הוא מתאר ומסביר בספריו. בספרו השני, שיצא כעשור לאחר הראשון, הוא אף עידכן ידע החדש שהצטבר מאז בנושא. בספר מתוארים תהליכים למניעה ולניטור שננקטו בארגונים שונים בעקבות המודעות לתופעת ההתעמרות בעבודה. מאירי מלווה צעדים אלה ומנחה ארגונים דרך הרצאות, סדנאות, כתיבת נהלים ותקנונים, טיפול מקצועי באירועי התעמרות ועוד. הספר החדש עוסק גם בפסיקות תקדימיות של בתי המשפט בתביעות של עובדים אשר חוו התעמרות, שניתנו לאור המודעות הציבורית לנושא ועקב הבנת החשיבות של שלום העובד ורווחתו, לא רק מבחינה פיזית וכלכלית אלא גם מבחינה נפשית ורגשית.
חוצה גילים ומגזרים
נושא ההתעמרות במקום העבודה מעולם לא עוגן בחוק. בשנת 2015 הוגשה הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה. ההצעה עברה בקריאה טרומית, אולם הליך החקיקה לא הושלם. עם זאת, בבתי המשפט רואים בהצעת החוק בסיס להתייחסות ברורה יותר ולאמירות נוקבות על דברים שאסור שייעשו במקומות העבודה ופוסקים בהתאם.
כמי שעוסק יום־יום גם בטיפול בנפגעים לצד מניעה של התעמרות, מאירי מצביע על השינויים שחלו בשנים האחרונות, שבאים לידי ביטוי גם בעבודתו: "בתחילת שנות האלפיים הייתי צריך להתמודד עם הכחשה כמעט גורפת של הנושא מצד כל המעורבים בתחום בעולם העבודה, כולל העובדים הנפגעים עצמם, אשר לא ידעו לזהות את מה שהם עוברים כי עדיין לא היה לכך שם", הוא מספר. "בנוסף הייתי צריך לערוך סקרים ולקדם סקרים של ארגונים במשק כדי לחשוף את היקף ההתעמרות, ולהוכיח כי אכן אחד מכל שלושה עובדים יחווה התעמרות קשה בעבודה במהלך הקריירה שלו. אבל כיום אני כבר יכול להתמקד בטיפול ובמניעה".
בעבודתו מאירי משתף פעולה עם פסיכיאטרים, רופאים תעסוקתיים ועורכי דין, אשר לכולם התמחות מיוחדת בנושא. במסגרת עבודתו מאירי מתרכז בעיקר בטיפול בכל ההשלכות הנמצאות על רצף ההתעמרות — בקצה האחד הוא עוסק בטיפול פרטני במתן עזרה לנפגעים הבאים אליו באופן פרטי או המופנים אליו על ידי הארגון, ובצד השני של הרצף הוא מקדיש זמן רב לטיפול ובעיקר למניעת התעמרות בארגונים דרך סדנאות, הרצאות, הכשרת צוותי פעולה פנים ארגוניים, כתיבת פרוטוקולים ונהלים וליווי מקרים בתוך הארגון. לעתים מסגרת הליווי הארגוני כוללת גם טיפול וליווי של מי שהתנהלותם נתפסת כמתעמרת.
מאירי מוסיף כי בעבר תופעת ההתעמרות היתה שקופה למרבית הארגונים ובחלקם ניהול פוגעני או התנהגות מתעמרת נחשבו לדבר קביל. "לא מעט ארגונים לא ראו את הקו הברור שעובר בין ניהול דורשני, שהוא לגיטימי ורצוי, לבין ניהול דורסני שהוא כמובן הרסני לפרט ולארגון כולו", הוא מסביר. "ניהול דורשני, שהוא כאמור לגיטימי, דורש מהעובדים לעמוד בתפוקות, באיכות, בתקציב, בנוהלי בטיחות ועוד. ניהול דורסני פוגע בכבוד העובד, במחוברות שלו לארגון, בבטיחות, במוטיבציה, בשם הטוב של הארגון ומכאן בשורה התחתונה — בתפוקות וברווחיות".
בעניין זה הוא מציין כי "עובדים לא עוזבים ארגונים, עובדים עוזבים מנהלים", ומסביר כי הקשר הישיר והמשמעותי של עובד בתוך הארגון הוא עם הממונה שלו והאחראי עליו, "הבוס שלו". זה האדם שאיתו העובד בא באינטראקציה יותר מכל אדם אחר בארגון, הוא זה שיותר מכל אחר בארגון מדריך אותו, נותן לו משימות, הערכות תקופתיות ועוד. אם אדם כה משמעותי לעובד מתעמר בו והארגון מאפשר זאת, עקב תרבות ארגונית לקויה, היקף העזיבות גדל במאות אחוזים לעומת ארגונים שבהם יש תרבות ארגונית בריאה, וההנהלה ערה לנושא ואינה מאפשרת התעמרות. "למרבה השמחה, כיום הדברים משתנים וארגונים רבים משקיעים משאבים ביצירת שינוי", אומר מאירי ומציין כי חשוב להוסיף שהתעמרות נעשית לא רק על ידי המנהלים כלפי העובדים. אמנם ב–75% מהמקרים היא נעשית על ידי המנהלים, אולם יש מקרים רבים שבהם המתעמרים הם קולגות לעבודה ובכלל, כפי שמגדיר מאירי, "בכל קומבינציה אנושית אפשרית".
"חשוב עוד לציין כי התעמרות בעבודה יכולה להיות בכל מגזר ממגזרי המשק והיא חוצה מגדרים. כלומר, גברים פוגעים בגברים ובנשים ונשים פוגעות בנשים ובגברים. זהו אחד מההסברים מדוע התעמרות בעבודה שכיחה הרבה יותר מאשר הטרדה מינית בעבודה, שהיא לרוב של גברים כלפי נשים", אומר מאירי לסיכום, ומספר כי כי רבים מהאנשים אשר באים אליו לטיפול חוו פגיעה בריאותית נוסף על הפגיעה הנפשית כתוצאה מההתעמרות וחלקם אף חווים סימפטומים של הפרעה פוסט־טראומטית מורכבת.
