המאמר עוסק בבחינת מערכות יחסים במקום העבודה דרך המחאה וההתנגדות לחידוש הטכנולוגי והוא שמלצרים יחבשו צמיד אלקטרוני דרכו יוכלו הסועדים להזמינם לשולחן.
ההתנגדות לשימוש בצמידי הרטט אשר נוסה לאחרונה בבתי קפה כדי לקרוא למלצר מעלה את נושא התקשורת בין בני אדם בכלל ואת חשיבות התקשורת במקומות העבודה בפרט.ההתנגדות אשר הגיעה הן מצד הלקוחות והן מצד המלצרים, מזכירה לנו את הצורך העז של אנשים לתקשורת מילולית אשר נתפסת כתקשורת ברמה גבוהה יותר מתקשורת שאינה מילולית.
הרי לכאורה, סימון ברטט אשר אינו מפריע לסביבה ונעשה בצנעה ובצורה עדינה ומרומזת, לא היה צריך להעלות התנגדות כה חזקה. הסיבה הראשונה להתנגדות היא שתקשורת שאינה מילולית, אלא בסימנים, נחשבת נחותה יותר בדומה לתקשורת של בני אדם עם בעלי חיים. במשך השנים החליפו סימנים מוסכמים בבתי קפה ומסעדות חלק מהתקשורת בין המלצר ללקוח. למשל, סימון עם היד באוויר לבקשת קבלת החשבון. אולם למרות שתקשורת זו גם היא נחותה יותר, עדיין פעולות אלו הצריכו יצירת קשר עין בין שני הצדדים, קשר שבד"כ גם מלווה עם הבעות פנים. כך נשארה בתקשורת הלא מילולית הזו עדיין רמה גבוהה יותר של תקשורת בין אישית ואילו התקשורת דרך הרטט בשעון האלקטרוני מבטל את קשר העין והן את תנועות הפנים דוגמת חיוך שיכול להתלוות אל התנועה.
בנוסף, תקשורת בשעון רטט, מבטלת עוד מימד ביחסים בין בני אדם – את ההדדיות – היותה חד-צדדית בכך שאינה נותנת למקבל אפשרות להגיב באותו אופן. היות ואין למקבל הרטט שקיבל איתות קצר, יכולת להגיב באותו אופן לשולח, מכאן ששליחת הבקשה ברטט נתפסת ע"י רבים כפקודה.
המימד האחרון בתקשורת הבינאישית בו נוגע החידוש האלקטרוני זה, הוא הנגיעה הפיזית בגוף, הפלישה אל המרחב האישי שלי ללא רצוני, ששוב נובע בגלל חוסר ההדדיות בפעולה. מגע פיזי של טפיחה על שכם או לחיצת יד, הן מחוות פיזיות אשר כן מקובלות ע"י רוב בני האדם ונחשבות כמקרבות בין אנשים. לא כך מגע שנוצר ממכשיר אלקטרוני, מה גם שכאמור, הנגיעה היא חד כוונית ואינה מאפשרת הדדיות.
לסיכום, המחאה שקמה כנגד חבישת הצמידים האלקטרוניים על ידי מלצרים, מאפשרת לנו להיזכר ולהכיר בחשיבות התקשורת המילולית והבלתי אמצעית במקומות העבודה שלנו. אין תחליף לשיחה בארבע עיניים, לישיבות צוות, לישיבות של היום הראשון לחודש, לביקור פיזי בעמדות העובדים, לטפיחה על השכם במסדרון. אימיילים, אס אם אסים ושיחות טלפון לא מהווים תחליף, אלא אמצעי עזר נוספים ומקלים בתקשורת בינך לבין הקולגות, העובדים, הספקים ומקבלי השרות שלך.
מאת: איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי וארגוני.
