אחת התוצאות השכיחות של התעמרות בעבודה היא אובדן האמון העצמי, האשמה עצמית, תחושה של בגידה ארגונית, תחושת בדידות במערכה ופגיעה בקשרים חברתיים ו/או משפחתיים.
באופן טבעי, האדם שחש כי יכולותיו, מצב רוחו, תפקודו בעבודה ובבית נפגעים ומידרדרים, יחווה עצב, ייאוש ומצב רוח ירוד ואלה מובילים לירידה נוספת ביכולתו להתמודד עם הלחצים. לרב, בשלבים הראשונים הנפגע מהתעמרות בעבודה לא מבין את הסיטואציה במלואה ונוטה לראות בעצמו כאשם במתרחש. במצב כזה הוא לא בשל לכעוס על מה שקורה, אלא עסוק בהתמודדות עם המצב החדש והקשה.
אולם, כאשר הנפגע מבין ומפנים כי מדובר במעשים הנובעים מחוסר צדק דרך ניסיונות שונים להקטין, להשפיל, להשחיר ולפגוע בו מסיבות לא ענייניות ולא ראויות, ישנם יתרונות גדולים ביכולת להבין את הסיטואציה המקוממת והלא מוצדקת, ומכאן בנכונות וביכולת לחוש כעס על המצב אליו נקלע.
כמטפל בנפגעי התעמרות בעבודה אני פוגש באותם עובדים שהם מוסריים והוגנים המכבדים בצורה טבעית את ההיררכיה והסמכות הארגונית. מתוך כך, גם במצב בו הם נתונים להתעמרות כנגדם שאינה ראויה ואינה אמורה להתרחש, הם עדיין מנסים לרצות את סביבתם בחושבם כי על ידי כך הם יפתרו את הבעיה ויעלימו את סבלם והם אינם מעיזים לחוש ולהביע כעס – רגש לגיטימי אשר לרב עולה בצורה טבעית במצבים כאלה. בו זמנית, ההתעמרות המופעלת נגדם מדכאת אותם ומביאה להשלכות קשות על בריאותם הגופנית והנפשית הנובעות מהשפעת הסטרס המתמשך והדיכאון; פגיעה במערכת החיסונית, פגיעה באמון בזולת ותחושת בדידות וייאוש. כל הרגשות האלה הינן רגשות אשר שואבות את האנרגיה מהאדם ומכניסות את הנפגע למערבולת רגשית. בדומה למערבולת בים, הן שואבות אותו מטה. אולם, כאשר הנפגע מהתעמרות בעבודה מכיר בכך כי הוא לא האשם אלא הקורבן להתנהגות לא ראויה ולמעשים ולהתנהלויות מרושעות, הוא יהיה פנוי רגשית כדי להעלות רגש אחר – כעס – רגש טבעי בתגובה לפגיעות אותן הוא חווה. בכך שיאפשר לעצמו לכעוס ולשחרר את הרגש שמחפש פורקן, זה ייתן לו יתרון בהתמודדות עם המצב בצורה חיובית ומקדמת.
כמובן שמדובר בכעס נשלט ולא חלילה בתוקפנות כלפי עצמו או כלפי אחרים. כעס נשלט הוא כח המניע לפעולה חיובית לשיפור, לא להרס. אני מכנה אותו "כעס תפקודי". הכוונה אינה תוקפנות כלפי עצמי ("איזה טיפש אני", "למה לא הגבתי קודם") ולא תוקפנות כלפי המתעמר בו או כלפי אחרים, כי אם גיוס משאבים פנימיים וחיצוניים להתמודדות מקדמת ומציאת פתרון אפקטיבי.
הכעס עוזר בהפנמה של תחושות כגון: "אני לא הבעיה", "מדובר בעוול", "זכותי להגן על עצמי ועל האינטרסים שלי", "אני מציב גבולות", "לאף אחד אין זכות לפגוע בי" וכדומה, ובמקביל לגיוס כוחות נפש כדי למצוא פתרונות חיוביים למצב.
לסיכום: התמרת הייאוש, תחושת האובדן והאבל בכעס לגיטימי על העוול שנגרם ובצורה נשלטת ומבוקרת, עוזרים לגייס כוחות לפעולות אפקטיביות ולגיטימיות באמצעים יצירתיים ומקובלים כאחת. הן מחזירות לנפגע את כבודו ובטחונו העצמי, שמחת החיים, הצבת גבולות ושינוי הדינמיקה השלילית כנגדו.
המאמר נכתב ע"י איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי ומומחה בנושא התעמרות בעבודה.
