על הדילמה של נפגעי התעמרות – פניה לבית הדין או לתהליך מול המעסיק?

על הדילמה של נפגעי התעמרות – פניה לבית הדין או לתהליך מול המעסיק?

על הדילמה ועל המורכבות בבחירה של נפגעי התעמרות במקום העבודה האם לפנות לבתי הדין או לבחור בתהליך ישיר מול המעסיק? כתבה חשובה בעיתון דה מרקר מגזין 04.02.23 שדנה בכמה היבטים מרכזיים של הנושא.

 

 

 

התעמרות בעבודה לא פסחה גם על הממלכה

על פי מחקרים, התעמרות במקום העבודה אינה פוסחת על אף מגזר תעסוקתי או מדינה במערב. השבוע קיבלנו תזכורת על כך בעיתונות בידיעות על התפטרותו של סגן ראש ממשלת בריטניה.

סגן ראש ממשלת בריטניה דומיניק ראב התפטר בעקבות ממצאי חקירה על כך שהתעמר בעובדים שהיו כפופים אליו.
החקירה שנמשכה חודשים כללה עדויות של פקידי ממשל רבים ונגעה לתלונות על בריונות בשלושה משרדי ממשלה שונים. ראב, שכיהן גם כשר המשפטים, ביקש את פתיחת החקירה בנובמבר בעקבות תלונות רשמיות באשר להתנהלותו שהגישו פקידי ממשל.
הוא אמר שהוא חש "מחויב" לקבל את תוצאות החקירה, אך גם הגן על התנהגותו. הוא אמר שהחקירה הסיקה שהוא לא קילל, צעק או הפחיד אחרים פיזית בארבע וחצי שנים, והותירה על כנן רק שתי תלונות שהוגשו נגדו. ראב התנצל על כל פגיעה לא מכוונת שנגרמה בעקבות מה שתיאר כ"קצב, סטנדרטים ואתגרים" אותם דרש כשר, וכן שהחקירה קובעת רף בריונות כה נמוך עד שהיא "קובעת תקדים מסוכן" עבור התנהלות של שרים.

הידיעה מתוך "כלכליסט, 21.04.23

 

כיצד ניתן לטפל ולמנוע התעמרות בעבודה? דה מרקר 9.2.23

צילום הכתבה מהעיתון המודפס, מתחת לצילום הכתבה בפורמט נוח לקריאה.

כיצד ניתן לטפל ולמנוע התעמרות בעבודה?

הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי, שזיהה את המגפה השקטה של התעמרות במקום העבודה כבר לפני יותר מעשור, מסביר מה השתנה מאז, כיצד הוא מלווה ארגונים ואיזה סיוע הוא מעניק למי שנפגעו במקום עבודתם.

רבים רואים במקום העבודה מקום שבו הם מממשים את עצמם ומוצאים סיפוק מקצועי וחברתי. אלא שללא מעט נשים וגברים מקום העבודה גורם חוויות קשות. אחוז משמעותי מהמועסקים במשק הם קורבנות להתעמרות במקום העבודה, שהופך למקום עוין ומאמלל מבחינתם.

בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות הציבורית לתופעת ההתעמרות בעבודה ולנזקיה העצומים לעובדים, לארגון ולמשק בכללותו. נזקים אלה נאמדים בסדר גודל של 20 מיליארד שקלים בשנה. מי שתרם להעלאת הנושא על סדר היום ולהשלכותיו הנרחבות הוא הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי. ספריו של מאירי: "המגפה השקטה במקומות העבודה", שיצא לאור ב–2013, ו"התעמרות בעבודה", שפורסם בשנה האחרונה, האירו בזרקור את התופעה וקידמו את המודעות הציבורית אליה. בספרים אלה הוא הצמיד את צמד המילים התעמרות בעבודה לתיאור מגוון התנהגויות של ניצול כוח השררה לרעה, התנכלויות, השפלות, הקטנת ערך, מידור מקצועי, בידוד חברתי, גזלייטינג ועוד.

כמי שמכיר את הנושא היטב ולעומק, מאירי מסביר כי כדי שהתנהגויות אלו ייחשבו התעמרות בעבודה צריכים להתקיים תנאים מסוימים שאותם הוא מתאר ומסביר בספריו. בספרו השני, שיצא כעשור לאחר הראשון, הוא אף עידכן ידע החדש שהצטבר מאז בנושא. בספר מתוארים תהליכים למניעה ולניטור שננקטו בארגונים שונים בעקבות המודעות לתופעת ההתעמרות בעבודה. מאירי מלווה צעדים אלה ומנחה ארגונים דרך הרצאות, סדנאות, כתיבת נהלים ותקנונים, טיפול מקצועי באירועי התעמרות ועוד. הספר החדש עוסק גם בפסיקות תקדימיות של בתי המשפט בתביעות של עובדים אשר חוו התעמרות, שניתנו לאור המודעות הציבורית לנושא ועקב הבנת החשיבות של שלום העובד ורווחתו, לא רק מבחינה פיזית וכלכלית אלא גם מבחינה נפשית ורגשית.

חוצה גילים ומגזרים
נושא ההתעמרות במקום העבודה מעולם לא עוגן בחוק. בשנת 2015 הוגשה הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה. ההצעה עברה בקריאה טרומית, אולם הליך החקיקה לא הושלם. עם זאת, בבתי המשפט רואים בהצעת החוק בסיס להתייחסות ברורה יותר ולאמירות נוקבות על דברים שאסור שייעשו במקומות העבודה ופוסקים בהתאם.

כמי שעוסק יום־יום גם בטיפול בנפגעים לצד מניעה של התעמרות, מאירי מצביע על השינויים שחלו בשנים האחרונות, שבאים לידי ביטוי גם בעבודתו: "בתחילת שנות האלפיים הייתי צריך להתמודד עם הכחשה כמעט גורפת של הנושא מצד כל המעורבים בתחום בעולם העבודה, כולל העובדים הנפגעים עצמם, אשר לא ידעו לזהות את מה שהם עוברים כי עדיין לא היה לכך שם", הוא מספר. "בנוסף הייתי צריך לערוך סקרים ולקדם סקרים של ארגונים במשק כדי לחשוף את היקף ההתעמרות, ולהוכיח כי אכן אחד מכל שלושה עובדים יחווה התעמרות קשה בעבודה במהלך הקריירה שלו. אבל כיום אני כבר יכול להתמקד בטיפול ובמניעה".

בעבודתו מאירי משתף פעולה עם פסיכיאטרים, רופאים תעסוקתיים ועורכי דין, אשר לכולם התמחות מיוחדת בנושא. במסגרת עבודתו מאירי מתרכז בעיקר בטיפול בכל ההשלכות הנמצאות על רצף ההתעמרות — בקצה האחד הוא עוסק בטיפול פרטני במתן עזרה לנפגעים הבאים אליו באופן פרטי או המופנים אליו על ידי הארגון, ובצד השני של הרצף הוא מקדיש זמן רב לטיפול ובעיקר למניעת התעמרות בארגונים דרך סדנאות, הרצאות, הכשרת צוותי פעולה פנים ארגוניים, כתיבת פרוטוקולים ונהלים וליווי מקרים בתוך הארגון. לעתים מסגרת הליווי הארגוני כוללת גם טיפול וליווי של מי שהתנהלותם נתפסת כמתעמרת.

מאירי מוסיף כי בעבר תופעת ההתעמרות היתה שקופה למרבית הארגונים ובחלקם ניהול פוגעני או התנהגות מתעמרת נחשבו לדבר קביל. "לא מעט ארגונים לא ראו את הקו הברור שעובר בין ניהול דורשני, שהוא לגיטימי ורצוי, לבין ניהול דורסני שהוא כמובן הרסני לפרט ולארגון כולו", הוא מסביר. "ניהול דורשני, שהוא כאמור לגיטימי, דורש מהעובדים לעמוד בתפוקות, באיכות, בתקציב, בנוהלי בטיחות ועוד. ניהול דורסני פוגע בכבוד העובד, במחוברות שלו לארגון, בבטיחות, במוטיבציה, בשם הטוב של הארגון ומכאן בשורה התחתונה — בתפוקות וברווחיות".

בעניין זה הוא מציין כי "עובדים לא עוזבים ארגונים, עובדים עוזבים מנהלים", ומסביר כי הקשר הישיר והמשמעותי של עובד בתוך הארגון הוא עם הממונה שלו והאחראי עליו, "הבוס שלו". זה האדם שאיתו העובד בא באינטראקציה יותר מכל אדם אחר בארגון, הוא זה שיותר מכל אחר בארגון מדריך אותו, נותן לו משימות, הערכות תקופתיות ועוד. אם אדם כה משמעותי לעובד מתעמר בו והארגון מאפשר זאת, עקב תרבות ארגונית לקויה, היקף העזיבות גדל במאות אחוזים לעומת ארגונים שבהם יש תרבות ארגונית בריאה, וההנהלה ערה לנושא ואינה מאפשרת התעמרות. "למרבה השמחה, כיום הדברים משתנים וארגונים רבים משקיעים משאבים ביצירת שינוי", אומר מאירי ומציין כי חשוב להוסיף שהתעמרות נעשית לא רק על ידי המנהלים כלפי העובדים. אמנם ב–75% מהמקרים היא נעשית על ידי המנהלים, אולם יש מקרים רבים שבהם המתעמרים הם קולגות לעבודה ובכלל, כפי שמגדיר מאירי, "בכל קומבינציה אנושית אפשרית".

"חשוב עוד לציין כי התעמרות בעבודה יכולה להיות בכל מגזר ממגזרי המשק והיא חוצה מגדרים. כלומר, גברים פוגעים בגברים ובנשים ונשים פוגעות בנשים ובגברים. זהו אחד מההסברים מדוע התעמרות בעבודה שכיחה הרבה יותר מאשר הטרדה מינית בעבודה, שהיא לרוב של גברים כלפי נשים", אומר מאירי לסיכום, ומספר כי כי רבים מהאנשים אשר באים אליו לטיפול חוו פגיעה בריאותית נוסף על הפגיעה הנפשית כתוצאה מההתעמרות וחלקם אף חווים סימפטומים של הפרעה פוסט־טראומטית מורכבת.

התעמרות בעבודה דרך המרחב הדיגיטלי, כלכליסט, 2.2.23

המאמר עוסק בהתעמרות והדרה במרחב הדיגיטלי: השתקה בזום, הסרה מקבוצות ווטסאפ, חוסר מענה להודעות, הסרה מזימונים ומרשימות תפוצה, ושיימינג בערוצי התקשורת הפנים־ארגונית — כל הפרקטיקות הללו מצויות בעלייה בשנים האחרונות. בכתבה מרואיין גם איתן מאירי.

רוני דורי, מוסף כלכליסט | 02.02.23

השתקה בזום, הדרה מקבוצות ווטסאפ, התעלמות סדרתית מהודעות, הפגזה בהודעות מסביב לשעון, הסרה מזימונים ומרשימות תפוצה, ושיימינג בערוצי התקשורת הפנים־ארגונית: המעבר לעבודה מרחוק הפך את המרחב הדיגיטלי לכר פורה להתעמרות יצירתית ואכזרית בעובדים – שהרבה יותר קשה לזהות אותה

כנרת, מתכנתת בשנות העשרים לחייה מתל אביב, היו כל הסיבות להתרגש מהסטארט־אפ החדש שאליו גויסה: המוצר היה בתחום קרוב ללבה, למנכ"ל היה אקזיט שמנמן על הדש, והקולגות היו מהטאלנטים המבוקשים ביותר בתעשייה. אבל אז פרצה הקורונה. "בתקופת העבודה מרחוק לא היתה פעילות משרד מסודרת והתגברה תופעת הקליקות", היא מספרת. "המנכ"ל עבד מהבית והזמין את ה'נבחרים', משתפי הפעולה, לעבוד איתו משם, לצחוק וללכלך על שאר העובדים בחברה. הייתי עולה איתם לזום ושומעת את הצחוקים עליי או על החברים שלי, או פשוט חוטפת ממנו צעקות והשפלות, ואני בבית, מאחורי מסך, לבד. העובדה שהדבר הזה התרחש במרחב הדיגיטלי הפך את החוויה לנורא בודדה. לוקח הרבה זמן להבין איך אנשים אחרים הושפעו מההתנהגות הזו ובאיזו מידה, כי את לא רואה את זה, את במחשב, ואת לא ממש יודעת מה קורה במציאות".

הזום לא היה הכלי היחיד שבו התרחשו הפגיעות. "גם הווטסאפ הפך לזירה של התנהגות בריונית", היא אומרת. "הבוס שלי היה מציף אותי מסביב לשעון בהודעות חוזרות ונשנות — 'מה את עושה', 'על מה את עובדת' — ממש בכל שעות היממה". גם הקולגות שיתפו עם זה פעולה: "אם את מבטאת ביקורת עניינית בקבוצה, את קולטת אחרי כמה זמן שכבר אין בקבוצה התכתבויות בכלל, ורק בדיעבד את מגלה שנפתחה קבוצה חדשה, בלעדייך".

השתקה (mute) בזום, הדרה והסרה מקבוצות ווטסאפ, גוסטינג (חוסר מענה להודעות) או ריבוי הודעות טורדני, הסרה מזימונים ומרשימות תפוצה, ושיימינג בערוצי התקשורת הפנים־ארגונית — כל הפרקטיקות הללו מצויות בעלייה בשנים האחרונות, ולפי עשרות שיחות עם עובדים, עורכי דין ופסיכולוגים, אף הפכו שגורות. כולם מדגישים שמדובר בהתעמרות לכל דבר ועניין, וחלק מהם מתריעים מפני אופייה המסוכן.

התעמרות בעבודה מוגדרת התנהגות מטרידה, משפילה ופוגעת, החוזרת על עצמה במסגרת העבודה. גם באופן ספייס לא תמיד קל לזהות התעמרויות, אבל כשיחסי העבודה עוברים למרחב הווירטואלי — הפגיעות קשות לאיתור עוד יותר, והבדידות רק מתעצמת. נוסף על כך, השחרור מעכבות ברשת (online disinhibition), אותו אפקט פסיכולוגי שגורם לאנשים לצנזר את עצמם פחות כשהם מאחורי מסך ומקלדת, הופך את העימותים בעבודה לכואבים במיוחד.

"ההבדל המהותי בין התעמרות פנים אל פנים להתעמרות דיגיטלית הוא שזו הדיגיטלית בלתי ניתנת לשליטה", אומרת עו"ד נעמי לנדאו, מומחית לדיני עבודה, שנחשבת המגדלור של קורבנות התעמרות בישראל. "זה לא שאת עומדת מול קבוצה קטנה של אנשים, אלא זו רשת שמתחילה בעשרה אנשים ויכולה להתפזר לאינסוף. זה ממש שיימינג".

לפי מחקר בריטי שפורסם ביולי, מספר התלונות על בריונות במקום העבודה בבריטניה עלה בשנה האחרונה לבדה ב־44%. המחקר מייחס את העלייה הזו ל"דפוסי בריונות חדשים ומאתגרים לזיהוי". "בשנים האחרונות אני רואה משמעותית יותר פניות והליכים של התעמרות", אומרת עו"ד דגנית לפידור, ממשרד עורכי דין אגמון עם טולצ'ינסקי. "עצם השימוש במרחב הדיגיטלי לא רק מספק זירה נוספת להתעמרות אלא גם מאפשר אותה ביתר קלות, כי אם אני יושבת עכשיו בחדר שלי וצורחת על עובדת שיושבת מולי, אז מישהו ישמע את זה, אבל בווטסאפ הרבה יותר קל פשוט לסנן, לנתק, לבודד".

ומצד שני, המרחב הדיגיטלי מתועד, ובשימוש בו טמונה חשיפה משפטית. זה לא שיקול מרתיע?

"זה נכון, אבל לא תמיד חושבים על זה. ככלל, מתעמרים לא תמיד רואים את עצמם כמתעמרים, ממש כשם שמטרידים מינית לא תמיד רואים את עצמם כמטרידים".

גם דנה, מורה בשנות החמישים לחייה מאזור הדרום, הרגישה את נחת זרועה של המנהלת שלה וירטואלית. מה שהחל כסכסוך אישי בין השתיים התפתח לכדי כך שהמנהלת הוציאה אותה מרשימות התפוצה של בית הספר ומהמערכת הממוחשבת לניהול פדגוגי ומערכת שעות. "לא יכולתי להקליד ציונים", היא מספרת, "נאלצתי לעשות הכל באופן ידני. בגלל הניתוק מרשימת התפוצה גם לא ידעתי שום מידע שקשור בבית הספר, הייתי מבודדת לגמרי. היא שידרה לכל המורים שאני לא רצויה, ועל מי שהיה לצדי איימה שתוציא גם אותו מהמייל. בשלב מסוים, וזה נודע לי רק בדיעבד, התחילה תכתובת קבוצתית עליי, שאני פרסונה נון־גרטה ושצריך להוציא אותי מבית הספר. השיא היה כשהעלו עמוד בפייסבוק עם שקרים עליי, שאני פוגעת בתלמידים וכדומה".

חרף המודעות הציבורית ההולכת וגוברת לנושא, בישראל אין חוק למניעת התעמרות בעבודה — הצעת החוק שיזמה ח"כ מרב מיכאלי תקועה זה כמעט עשור. עם זאת, ניתן לתבוע את המעסיק בגין העסקה פוגענית והתעמרות בעבודה בבית דין לעבודה באמצעות סעדים עקיפים, ובהם הפרת חוזה עבודה, עוגמת נפש או נזק נפשי שאינו ממוני, כפי שעשתה דנה. אבל עו"ד לנדאו, שמייצגת אותה, מדגישה שלנושא ההעסקה הפוגענית וההתעמרות בעבודה יש עדיין דרך ארוכה לעשות ברמה המשפטית: "בניגוד להטרדות מיניות במקום העבודה, שבהן ניתן לתבוע את המטריד גם אם הוא לא הממונה הישיר, במקרי התעמרות ניתן לתבוע רק את המעסיק בבית הדין לעבודה. את המנהל הישיר ואת הקולגות ניתן לתבוע רק בתביעת נזיקין בבית משפט אזרחי".

לפי ההערכות, התעמרות בעבודה פוגעת באחד מכל שלושה עובדים ישראלים, ואחראית לפגיעה בכ־1.5% מהתל"ג בגין אובדן ימי עבודה. ברמת הפרט היא גורמת לסטרס, שמעלה בתורו את הסיכון להתקפי לב והתפרצות של סוכרת ומחלות אוטואימוניות.

איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי וארגוני ומחבר הספרים "המגפה השקטה במקומות העבודה" ו"התעמרות בעבודה", מסביר כי התעמרות במרחב הדיגיטלי רק מעצימה את הפגיעות האלה: "עבודה מרחוק מגבירה את התלות בדיגיטל מצד אחד ומקטינה את התמיכה החברתית מצד שני. נוצרת מעין תנועת מספריים, כי כשיש פחות תמיכה חברתית ופחות איזונים, הפגיעה מעצימה".

מהי השכיחות של התעמרות במרחב הדיגיטלי שאתה פוגש בקליניקה?

"יותר מ־20% מהמטופלים שלי מציינים את ההתנהגויות הללו במסגרת ההתעמרות שחוו. ההתנהגות השכיחה ביותר היא שליחת הודעות בשעות לא שעות, כלומר ביטול החציצה בין הפרטי לציבורי, סירוב לקדש זמן משפחה ושעות שינה וכן הלאה. נפוצה גם הפגזה אדירה בהודעות — כמות הודעות שבה ניתן בכוונת מכוון להטמין כל מיני מוקשים, שמישהו קורא ובהיסח הדעת מפספס, ואז אפשר להוכיח אותו מול כולם: 'הנה, אמרתי לך לעשות את זה ולא עשית', על הודעה שהגיעה ב־2:00 בלילה ואחריה היו עוד 15 הודעות. הרבה מידע הולך לאיבוד ברשתות האלה, ומתעמרים משתמשים בזה כטקטיקה. ואפשר גם להעביר הוראות סותרות, אבל בצורה דו־משמעית, שאתה לא בדיוק מבין שיש איזושהי סתירה.

"התעמרות נפוצה נוספת היא בשיחות וידיאו באמצעות התעלמות או השתקה — כולם רואים את זה, לא כולם מבינים מה הם רואים, אבל גם אלה שכן רואים לא תמיד מסוגלים להגיב, אז הם עומדים מנגד".

מה זה עושה לעובד, כשהוא פתאום מוצא את עצמו מושתק בזום או מחוץ לקבוצת ווטסאפ?

"זו חוויה נוראית, כי זה חלק מהיומיום של העובדים, ואלה החברים שלהם לעבודה שנוטלים חלק בזה. לעיתים מוציאים אותם מהקבוצה בידיעתם, ולפעמים פותחים קבוצה חלופית בלעדיהם אבל משאירים את הקבוצה המקורית, כך שהם לא יודעים שיש שני צירים מקבילים, והם מתחילים לאבד אחיזה במציאות כי היא משתנה בלי שעדכנו אותם. זה נורא מערער, פוגע, משפיל ומבייש, וזה גם מעביר מסר לכולם — 'הוא מצורע, תתעלמו ממנו'. אם אתם רוצים להיות בצד הטוב של הבוס, תתנהגו בהתאם".

"נכנסתי לתפקיד בהתלהבות ובעיניים בורקות, ואמנם היו נורות אזהרה, אבל התעלמתי מהן", מספרת שילה, מתכנתת מאזור המרכז. "מהר מאוד התחילה ביקורת בלתי פוסקת, גזלייטינג, התנהגות דורסנית וזלזול מצד אחד המנהלים הבכירים, שהתרחשו בעיקר במערכת הבאגים וניהול הפרויקט. היו שם שינויי הערכות זמנים ואופני עבודה על ימין ועל שמאל, פגישות שפתאום נעלמו מהלו"ז ודחיות חוזרות ונשנות של פגישות אחד על אחד. בשלב מסוים המנהל הזה גלש להערות אישיות מאוד לא הולמות בתוך המערכת, וכל ניסיונותיי להחזיר את השיח לתלם מקצועי עלו בתוהו.

"לא הבנתי איך אני, שנחשבת טאלנט מבוקשת בתחומי, לא מפסיקה לחטוף ביקורת. בסופו של דבר רק כשחברה, שהיא בכירה בהייטק ועתירת ניסיון, שמה לי מראה מול הפנים, הצלחתי להבין שאני סופגת התעמרות לכל דבר ועניין".

הקושי הבסיסי בהתמודדות עם התעמרות דיגיטלית הוא בעצם הזיהוי שלה. כשהעבודה נעשית מרחוק, קל לבודד את הקורבן. הקולגות עשויים כלל לא להבחין בהתעמרות, משום שקל הרבה יותר להדיר מישהו במכוון מפגישות חשובות או להסתיר ממנו מידע חשוב, וקשה הרבה יותר להבחין בכך שעובד כלשהו מצוי במצוקה. "קשה לבסס נורמות קבוצתיות בעבודה מרחוק, ולכן אי אפשר בהכרח לדעת אם התנהגויות מסוימות מקובלות או בלתי מקובלות", אומרת ד"ר קארה נג (Ng), ד"ר לפסיכולוגיה ארגונית באוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה שחוקרת בריונות בעבודה.

רינת אורן, מייסדת ומנהלת המרכז הישראלי למניעת התעמרות בעבודה וחברה בפורום 190 למניעת התעמרות בעבודה, זוכרת כיצד "לפני שלוש שנים הזמינו אותי להרצות בחברה מסוימת, והסבירו לי שאחד המנהלים מאוד נחמד פנים אל פנים, אבל בווטסאפ הוא משתלח. כשהתחלתי לדבר, נתתי דוגמה להתעמרות בווטסאפ ושמעתי אותו פתאום אומר למישהי, 'אה, בווטסאפ זה גם נחשב?'".

הקושי בזיהוי ההתעמרות מתעצם בהיעדר קולגות בסביבתך. "כשאת עובדת מהבית", מסבירה נג, "אין לך יכולת לעבד יחד התנהגות לא תקינה ולפענח מהי, כפי שעושים כשקורה משהו מוזר במקום העבודה ופתאום כולם מתקבצים יחד ואומרים, 'המממ, זה היה מוזר!', או, 'זה מזכיר לי את הפעם ההיא שבה הדבר ההוא קרה, לפני חמש שנים, זוכרים?'".

כשההתעמרות נעשית פנים אל פנים, קולגות יכולים לא רק להכיר בה, אלא גם להתערב כדי לגדוע אותה או להציע תמיכה לקורבן, אבל "כשהתקשורת וירטואלית, קשה מאוד להציע תמיכה", אומרת נג. "אמנם אפשר לשלוח לעובד שנפגע הודעה, אבל אנחנו חיים בעידן של ניטור ומעקב ואין לנו דרך לדעת עד כמה ערוץ הסלאק (מערכת תקשורת פנים־ארגונית) שלנו פרטי או חשוף בפני המעסיק. ובכל מקרה, צ'אט לא מספק את תחושת הנחמה המיידית שטמונה במחווה פיזית כמו קשר עין או נענוע של הראש, שמכירה בכך שנעשה לך עוול. מחוות התמיכה הללו, קטנות ככל שיהיו, הן בעלות חשיבות גדולה לנפגע ועוזרות לו לתקף את הנרטיב שלו.

"יתרה מכך, המחקר מראה שחוסר תגובה נתפס כעידוד להתנהגות בריונית, ונושא אפקט מזיק. כי כשכולם מאוד מבודדים זה מזה, את לא יודעת אם להתערב לטובת עובד שפגעו בו או שאולי פירשת משהו לא נכון, ואז גם הנפגעים עשויים לחשוב שהם אולי רגישים מדי, כי אף אחד לא נעמד לצדם. זה רק מבודד אותך עוד יותר".

והטשטוש בין הבית לעבודה רק מעצים את הפגיעה. "בעבודה מהבית, הגבולות בין הבית לעבודה נעלמים לגמרי", אומרת נג. "בהתעמרות מסורתית, פנים מול פנים, לפחות כשאת יוצאת מהמשרד את לא צריכה בהכרח לראות את המתעמר או להרגיש חשופה לפגיעה. אבל היות שכולם עובדים מהבית בימינו, התחושה היא שאין שום מקום בטוח. את כל הזמן חשופה".

"התעמרות היא כמו גיליון אקסל", מסכמת אורן. "היא מתפשטת עד אינסוף לרוחב ולמטה, והיא יכולה להתפתח ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, ולכן היא כל הזמן מוצאת לעצמה ערוצים חדשים וזירות חדשות לבוא לידי ביטוי".

תקן חדש לפיקוח של מעסיקים על ההיבטים הנפשיים של עובדיהם

שמחים וגאים לספר כי לאיתן מאירי היתה הזכות להיות חבר בוועדת המומחים של מכון התקנים לאימוץ התקן הבינלאומי לניהול סיכונים פסיכוסוציאליים בתעסוקה. התקן החדש נקרא ISO 45003 (ISO הוא ארגון התקינה הבינ"ל) ומתייחס להיבטים הנפשיים של העובד בנושאים כגון נושא השחיקה בעבודה או הלחץ בעבודה, במיוחד במקומות בהם הלחץ הוא מובנה ומתמשך כמו חדרי מיון בבתי חולים. כמובן התקן מתייחס גם לנושא בו אנו עוסקים של התעמרות בעבודה אשר פוגעת באיכות חייו, הן הנפשית והן הפיזית, של העובד הנפגע.
התקן קובע כי "לארגון ולמעסיק יש אחריות משותפת לשימור ושיפור בריאות, בטיחות ושלומות העובדים" ועליו גם לבחון מה הגורמים לכך וגם לתת עזרה להתמודדות ביום יום ולמתן תמיכה לאלה שכבר נשחקו או מצויים בלחץ.
המוטיבציה של הארגון ליישום התקן הוא בכך שהוא זוכה בעובדים מרוצים יותר, תפוקה גבוהה יותר ופחות עזיבה. בשלב זה התקן הוא וולנטרי אבל הציפיה שהוא יהפוך עם הזמן כתקן מחייב, כפי שקורה הרבה פעמים עם תקנים חדשים.

מה קורה בנציבות שירות המדינה בנושא התעמרות בעבודה?

כתבתו של אבנר הופשטיין, זמן ישראל, 29.9.22:

דוח פנימי חושף: לנציבות שירות המדינה לא באמת אכפת מהתעמרות בעובדים

בלעדי
דוח מבקר הפנים של נציבות שירות המדינה מצביע על ליקויים והזנחה מתמשכים בטיפול בתופעת ההתעמרות בעבודה ● מטה שהוקם לטיפול בנושא פוזר ללא תוצאות, לא פותחה תוכנת מעקב אחר תלונות – וחלקן הגדול אף נופל בין הכיסאות ● הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי. "הם לפעמים מעצימים את הפגיעה דווקא במתלונן" ● נציבות שירות המדינה: "אנו מייחסים חשיבות גבוהה לנושא ההתעמרות והכנסנו הנחיות חדשות בתקשי"ר"

התעמרות בעבודה, אילוסטרציה (צילום: iStock / sefa ozel)

iStock / sefa ozel

התעמרות בעבודה, אילוסטרציה

ענבל (שם בדוי), פרקליטה במשרד המשפטים, התלוננה בפני נציבות שירות המדינה לפני כארבע שנים על התעמרות בעבודה כנגדה. על פי דוח הביקורת הפנימית של הנציבות, שתוכנו נחשף כאן לראשונה, ההתעמרות המתמשכת הביאה להתדרדרות במצבה הפיזי והנפשי.

ענבל לא הסתפקה בתלונה והמציאה בפני הנציבות אישורים רפואיים מתאימים, וכן הוכחות כי עד 2017 זכתה בהערכות פנימיות מצוינות על תפקודה, בעוד שמאז 2017 ואילך ציוניה דורדרו, לטענתה במכוון. בהמשך היא פנתה לבית הדין לעבודה בתביעה נגד הממונים עליה, אך ההתעמרות והפגיעה בה, על פי הדוח, לא נפסקו.

בסופו של דבר קבעה ועדה רפואית כי טיעוניה מוצדקים וכי חוותה העסקה פוגענית לאורך שלוש שנים, מה שהשפיעה על תפקודה ועל מצב בריאותה, כך שנאלצה לצאת לחופשת מחלה ארוכה.

איך טיפלה הנציבות בתלונה? הדוח לא מציין זאת ספציפית, אך התוצאה היא כי על אף ההוכחות לכאורה המגבות את טענותיה, הנציבות לא הצליחה לספק לעובדת את מטריית ההגנה הנדרשת ובסופו של יום היא הייתה זו שנאלצה לעבור למחוז אחר.

נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

נציב שירות המדינה הפרופסור דניאל הרשקוביץ (צילום: מרים אלסטר, פלאש90)

על אף שלרשות הנציב הרשקוביץ עומד סל כלים נרחב להתמודד עם תלונות על העסקה פוגענית, חושף הדוח הזנחה מתמשכת ואולי אף זלזול בצורך להגן על עובדי מדינה

דוח "תלונות עובדים (התעמרות בעבודה) לשנת 2018־2019" שהוציא עו"ד יעקב לוזון, מבקר הפנים של נציבות שירות המדינה – יחידת סמך במשרד ראש הממשלה המופקדת על ביצוע מדיניות הממשלה בתחומי המנהל ומשאבי האנוש, ואחראית, בין היתר, על רווחתם של עובדי המדינה – מצייר תמונה עגומה לגבי האופן שבו מתייחסת הנציבות בכלל והנציב הנוכחי הפרופסור דניאל הרשקוביץ בפרט, למניעה ולטיפול בנגע ההתעמרות בעבודה (המכונה גם "המגפה השקטה") במוסדות שלטון שונים בשנים האחרונות.

על אף שלרשות הנציב הרשקוביץ, המשמש בתפקיד מאז 2018, עומד סל כלים נרחב להתמודד עם תלונות על העסקה פוגענית (מבקר הפנים מונה מספר אפשרויות: דרך האגף לייעוץ משפטי, אגף המשמעת, ישיבות הנהלת הנציבות ואפילו באמצעות סמכויות הנציב עצמו), ועל אף הבטחות עבר לשנות כיוון ולקחת את הנושא ברצינות – חושף הדוח הזנחה מתמשכת ואולי אף זלזול בצורך להגן על עובדי מדינה מפני התעמרות.

בהעדר חוק מתאים, עובדים שנחשפו להתעמרות במקום עבודתם עלולים למצוא את עצמם נלחמים בטחנות רוח ומשלמים על כך מחיר – בריאותי, נפשי ותעסוקתי. חלק לא קטן מהמקרים שמפרט עו"ד לוזון הסתיימו, כמו המקרה של ענבל, דווקא בעזיבת קורבן ההתעמרות את מקום העבודה, כפי שקורה לא אחת באירועי התעמרות, הן במגזר הפרטי והן במגזר הציבורי.

המסר במקרים כאלה מחלחל מטה ועובדים למדים כי הגשת תלונה על התעמרות לרוב לא משתלמת, גם אם יתברר שהתלונה מוצדקת.

המטה פוזר, ההמלצות מוסמסו

הדוח של עו"ד לוזון נחשף בעקבות בקשת חופש מידע שהגיש עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה". על פי הדוח, הבעיה בשירות המדינה אינה העדרם של כללים או תקנות – אלא מחסור באכיפה.

הדוח מפרט כיצד עוצבו בעשור האחרון נורמות בתחום מניעת התעמרות בעבודה בשירות המדינה, החל מנייר עבודה הסוקר את התופעה, דרך מסמך המפרט כלים להתמודדות עם התופעה – הן במישור המנהלי על־ידי הקמת מטה רפורמה שיפעל בדומה למנגנון הטיפול בהטרדות מיניות ובאמצעות מעקב אחר תלונות עובדים, והן במישור ההסברתי על ידי יוזמות פעילות לשינוי התרבות הארגונית.

"המלצות מטה הרפורמה בעניין התעמרות בעבודה לא קודמו ולא הוקם צוות טיפול ומעקב אחר תלונות בנושא, הגם שבפועל תלונות כאלה המשיכו להגיע לנציבות"

אולם, הדוח מדגיש כי דיבורים לחוד ומעשים לחוד: "בפועל, ומסיבות שונות כמו חילופי נציבים ופיזור מטה הרפורמה, המלצות המטה לא יושמו". לדברי לוזון, הרשקוביץ "אימץ את המלצת קודמו בעניין פיזור מטה הרפורמה והשיב למבקר המדינה שאין הצדקה להמשיך ולהחזיק במטה מפני שסיים את תפקידו וכי הנציבות תעקוב אחר יישומיה של הרפורמה".

התוצאה: מסמוס וטיוח הסוגיה. כפי שכותב לוזון: "להחלטה זו (לפזר את מטה הרפורמה, א.ה.) הייתה השלכה ישירה – המלצות מטה הרפורמה בעניין התעמרות בעבודה לא קודמו ולא הוקם צוות טיפול ומעקב אחר תלונות בנושא, הגם שבפועל תלונות כאלה המשיכו להגיע לנציבות".

פגיעה בחופש הביטוי. אילוסטרציה (צילום: iStock)

אילוסטרציה: עובדים מפחדים להתלונן (צילום: iStock)

לוזון מוסיף ומונה כשלים וחסמים שמנעו טיפול הולם בתלונות על התעמרות בשירות המדינה: היעדר שיתוף פעולה מצד משרדי הממשלה וחסמים טכנולוגיים שמביאים לברדק.

מסיבות תקציביות לא פותחה תוכנת מעקב אחר הטיפול בתלונות המופנות לנציבות, ובהחלט יתכן שתלונה תגיע לכמה גורמים שיטפלו בה בו־זמנית. לרוב היא תגיע אומנם לגורם האחראי משמעת, ביקורת פנימית, ייעוץ משפטי או אגף אחר, אך הבירוקרטיה יוצרת כשל בטיפול הראוי.

מגלגלים את תפוח האדמה הלוהט למשרדי הממשלה

הפסיכולוג הארגוני איתן מאירי, מחבר הספר "התעמרות בעבודה – הצקה, התנכלות, התעללות פסיכולוגית", שחקר את סוגיית ההתעמרות בממשקים רבים של המגזר הציבורי, טוען כי הדוח משתמש במילים רכות לתאר מצב עגום ומתמשך בנציבות שירות המדינה ועושה הנחות לנציבות בכלל ולנציב הנוכחי בפרט.

הוא מתאר את הנציבות במקום נמוך מאוד בשרשרת ההפנמה של חשיבות התופעה במשק הישראלי. "מניסיוני רב השנים, בנציבות לא מבינים וגם לא רוצים להבין מהי התעמרות בעבודה ולא מפגינים מוטיבציה יתרה לטפל בתופעה. הנציבות פועלת לפי הפסוק בקהלת, 'יוסיף דעת, יוסיף מכאוב'.

הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי (צילום: באדיבות המצולם)

איתן מאירי (צילום: באדיבות המצולם)

"הם מעדיפים לא לדעת ומגלגלים את תפוח האדמה הלוהט הזה למשרדי הממשלה כדי שכל משרד ימנה אחראי משלו והם יוכלו להתנער מאחריות. באופן קבוע הם נמנעים מלקבוע מי יטפל בתופעה וכיצד, ומה יהיו הסנקציות נגד מתעמר. מבחינתם זוהי האצלת האימפוטנציה אל המשרדים, ושכל אחד יעשה מה שהוא מבין".

אבל יש להם מסמכים, יש להם סמכויות, יש להם תקדימים. אז איפה הבעיה?
"הבעיה היא מוטיבציה. זה פשוט לא מעניין אותם. הנציבות חושבת שאם היא תגיד שהתעמרות היא דבר 'לא יפה' היא תצא ידי חובתה. אלא שבענייני התעמרות נדרש מעשה, לא אמירה. אני הצעתי בזמנו לנציבות לעשות הכשרה בהתנדבות לאגף המשמעת שלהם – שיבינו מהי התעמרות, מה המאפיינים שלה ואיך מזהים אותה. פניתי אליהם בכתב ווידאתי שפנייתי התקבלה, אבל הם פשוט לא חזרו אלי".

"הבעיה היא מוטיבציה. זה פשוט לא מעניין אותם. הנציבות חושבת שאם היא תגיד שהתעמרות היא דבר 'לא יפה' היא תצא ידי חובתה. אלא שבענייני התעמרות נדרש מעשה, לא אמירה"

בדוח מתאר לוזון כמה דוגמאות נוספות של תלונות בגין התעמרות במסגרות השונות בשירות המדינה, שחלקן הסתיימו כמו במקרה של ענבל בעזיבת או העברת העובד למקום אחר.

באפריל 2019 הגישה עובדת רשות המיסים תלונה על אלימות מילולית כנגדה ופגיעה פתאומית בציוני ההערכה השנתיים שקיבלה – אחרי 25 שנים של ציונים טובים. מצבה הפיזי והנפשי הורע ואחרי שאושפזה בגלל הפרעות לבביות הגיבו (על פי הדוח) הממונים עליה בביטויים משפילים כמו "את אפס מאופס, שקרנית" וכן בהאשמות כי זייפה הִתְחַלּוּת כדי להתחמק משיחת משוב.

מטופל מת בבית החולים. אילוסטרציה (צילום: iStock)

מטופל מת בבית החולים. אילוסטרציה (צילום: iStock)

בהמשך, העובדת אושפזה ועברה צנתור לב. המבקר קובע כי נאלצה למשוך את תלונתה "בהעדר חוק מתאים".

במקרה אחר התלוננה בפני הנציבות קלדנית בבית משפט, אם חד־הורית, על התעמרות בעבודה שהתבטאה בהרחקה מעבודה בתואנות שקריות, פגיעה בכבודה והכפשתה, שיבוץ לא הוגן ו"ירידות" על מקצועיותה.

התוצאה של התלונות: היא נאלצה לשהות בביתה כחצי שנה ו"תלונותיה בעניין ההתעמרות הושבו ריקם". הנציבות דווקא מצאה שתלונותיה היו מוצדקות וכי הרחקתה מהעבודה הייתה לא תקינה. היא הוחזרה לעבודתה אך כדי לקבל פיצוי על הפגיעה בזכויותיה הסוציאליות, משכורתה וימי החופש המגיעים לה, היא הייתה צריכה לפנות לבית הדין לעבודה.

כבאי שהתלונן על מפקדו שנהג בו באלימות מילולית ובמקרה אחד אף אלימות פיזית, הושפל לעיני חבריו ועיכבו לו את מתן הדרגה. אולם, מי שהועבר מתפקידו לתחנה אחרת היה העובד ולא המפקד המתעמר לכאורה

במקרה אחר, כבאי שהתלונן על מפקדו שנהג בו באלימות מילולית ובמקרה אחד אף אלימות פיזית, הושפל לעיני חבריו ועיכבו לו את מתן הדרגה. אולם, מי שהועבר מתפקידו לתחנה אחרת היה העובד, לא המפקד המתעמר לכאורה.

כבאית "אלון" המיועדת לכיבוי שרפות יער ושטחים פתוחים (צילום: שירותי הכבאות וההצלה)

אילוסטרציה: כבאית (צילום: שירותי הכבאות וההצלה)

לעומת זאת, מסתמן שכשהנציבות באמת רוצה – היא כנראה יכולה: בתלונה אחרת נגד קצין כבאות בתחנת כיבוי שונה שהתנהג "באופן גזעני ומשפיל כלפי לוחם אש ממוצא אתיופי, שבר על ראשו ביצה, זרק עליו נעל ולעיני פקודיו הטיח בו מילים קשות כמו 'תגידו תודה שהביאו אתכם מהג'ונגל' – מנהל אגף המשמעת בנציבות הגיש תובענה כנגד המפקד המתעמר בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה ואותו מפקד הודה בהאשמות והורשע במסגרת הסדר טיעון.

הנה כי כן: טיפול מלא, לקיחת אחריות ותוצאות בהתאם. מאירי אומר שהמקרים המתוארים בדוח הם בגדר טיפה בים. "אני לא מכיר את המקרים המפורטים בדוח הזה, אך אני מכיר המון מקרים אחרים שבהם עובדי מדינה פנו לנציבות, וזו לא עשתה כלום או כמעט כלום. ברוב המקרים, אגב, היא הרעה את מצבו של המתלונן כיוון שבמקום לעזור לו – חשפו את זהותו".

איך זה קורה?
"כשהעובד פונה בזעקתו לנציבות, הנציבות מעבירה למתעמר או לממונים עליו את התלונה להתייחסותו ולהערותיו, הרבה פעמים עם פרטים מזהים של המתלונן. כך קורה שאדם בוכה בדם ליבו על דברים איומים שעושים לו במקום העבודה, ובמקום שיקבל הגנה הוא נחשף להטרדות ולהצקות רבות יותר.

"זאת התנהלות שפשוט לא תאומן. הפרקטיקה הזאת היא גם אחת הסיבות שבהרבה מאוד מקרים העובד, גם אם תלונתו תימצא מוצדקת בסופו של יום, לא יוכל להישאר במקום העבודה".

התעמרות בעבודה. אילוסטרציה (צילום: iStock)

התעמרות בעבודה. אילוסטרציה (צילום: iStock)

מבקר הפנים עו"ד לוזון דווקא לא הסתפק בכתיבת הדוח וכינס במקביל לפרסומו ישיבת הנהלה מיוחדת ביוני 2019, בהשתתפות הנציב. בישיבה "נערך דיון מקיף שבסופו הוחלט על עיגון מניעת ההתעמרות בתקשי"ר ובחינת האפשרות של מינוי ממוני מניעת התעמרות במשרד הממשלה".

מאירי טוען כי בשלוש השנים מאז שנכתב הדוח המדובר (שכאמור, מעולם לא נחשף לציבור הרחב) לא חל כל שיפור או הטמעה של לקחים בנציבות שירות המדינה, וכי התקשי"ר הינו בגדר "אותיות מתות"

אולם, מאירי טוען כי בשלוש השנים מאז שנכתב הדוח המדובר (שכאמור, מעולם לא נחשף לציבור הרחב) לא חל כל שיפור או הטמעה של לקחים בנציבות שירות המדינה, וכי התקשי"ר הינו בגדר "אותיות מתות".

לישיבה המדוברת ב־2019 הוזמנה כמומחית ד"ר אורית קמיר, חוקרת ומרצה למשפט, מגדר ותרבות, ממנסחות החוק נגד הטרדה מינית, שהייתה גם מיוזמות ומנסחות הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה – הצעה שעברה בקריאה טרומית ב־2015 אך נפלה בהמשך.

קמיר אמרה לזמן ישראל: "המפגש המדובר נערך ביוזמת מבקר הנציבות שבאמת רצה לקדם ולשפר את הנורמות. הנציב עצמו דיבר במפגש בטרמינולוגיה של מחויבות. אחרי אותה פגישה לא שמעתי מהם יותר דבר, כך שבאמת איני יודעת אם נעשה משהו נוסף בתחום מעבר לאותו המפגש".

דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה (צילום: Miriam Alster/Flash90)

דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה (צילום: Miriam Alster/Flash90)

מדובר נציבות שירות המדינה נמסר בתגובה: "הדוח שנכתב על ידי המבקר הפנימי הקודם דאז עו״ד יעקב לוזון מתייחס לשנים 2018–2019. נציב שירות המדינה הפרופסור דניאל הרשקוביץ, שנכנס לתפקידו בחודש אוקטובר 2018, החליט עם כניסתו לתפקיד לעגן את סוגיית התלונות על ההתעמרות בעבודה והטיפול בהן בהוראות התקשי"ר.

"ואכן, לאחר עבודת מטה בנושא, עוגנה הסוגיה בהוראות התקשי"ר בחודש אפריל 2021, בפרק 3.45 שדן בצורה מורחבת בטיפול ובפעולות הנדרשות לשם קבלת החלטות בנושא התעמרות בעבודה, כולל מתן סמכויות לסמנכ"לים למנהל ומשאבי אנוש במשרדי הממשלה להיות אמונים על טיפול בנושא זה. הפרק מתווה למשרדי הממשלה נוהל ברור כיצד יש לטפל בתלונות בנושא זה.

"נציבות שירות המדינה מייחסת חשיבות גבוהה לנושא ואגף הביקורת הפנימית עוקב אחר הטיפול בנושא ויבחן צורך לביצוע ביקורת מעקב במהלך שנת העבודה 2023"

"זאת ועוד: נציב שירות המדינה הרשקוביץ פרסם ב־30 ביוני 2021 הנחיה בנושא לכל הנהלות משרדי הממשלה (הודעת נש"מ פא/22). באשר לטיפול המשמעתי, יצוין כי כאשר מתקבלת באגף המשמעת תלונה על התעמרות, יש רישום ומעקב בעניינה והתלונה מטופלת כמקובל בכל תלונה שמתקבלת.

"כמו כן פותחה בנציבות מערכת לניהול הפניות והתלונות (CRM) והיא נמצאת בשימוש מחודש נובמבר 2021. עוד יודגש כי נציבות שירות המדינה מייחסת חשיבות גבוהה לנושא זה ואגף הביקורת הפנימית בנש״מ עוקב אחר הטיפול בנושא ויבחן צורך לביצוע ביקורת מעקב במהלך שנת העבודה 2023".

כתבה בשילוב עדויות של אנשים שעברו התעמרות בעבודה וראיונות

כתבתה של אילנה נורמן |N12|

פורסם 21/07/22 19:52 | עודכן 23/07/22 18:17

היא זכתה לכינוי "המגפה השקטה של עולם העבודה", אבל בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לתופעת ההתעמרות בעבודה ויש אפילו מי שרואה בה את ה"MeToo החדש" • עובדים מעידים על צעקות, קללות, איומים, חרם ומניפולציות – ועל המחיר הנפשי והפיזי שההתעללות גבתה מהם: סוכרת, פוסט-טראומה וניסיונות התאבדות

"בכלל לא הכרתי את המושג התעמרות בעבודה, חשבתי שסתם יש לי מנהל דפוק", מספרת אביגיל (שם בדוי כמו כל השמות בכתבה) שעבדה בתפקיד ניהולי בחברת היי-טק גדולה. "רק בהמשך כשלקחתי קורס באוניברסיטה שדיברו בו על הנושא, הבנתי שהיו שם כל המאפיינים של התעמרות"."התחלתי לנהל תחת מנהל בכיר שהיו עליו שמועות, אבל למרות החשש, התחלתי לעבוד שם", משחזרת אביגיל את מה שעבר עליה לפני כמה שנים ולדבריה ממשיך לרדוף אותה עד היום. "לא נלחצתי מהשמועות כי אני יודעת שאני מנהלת טובה, אבל מהר מאוד, זמן קצר אחרי שהגעתי, המנהל הזה קרא לי לאיזו שיחה והאשים אותי במשהו שלא עשיתי. כשניסיתי לענות לו, אז הוא ממש שיקר לי. הכול קרה בנוכחות מישהו נוסף. הוא פשוט צרח עליי. לא ידעתי איך להגיב, הייתי בשוק מהסיטואציה. מאותו רגע התחיל לי סוג של התקף חרדה, שחוויתי אותו רק כשאבא שלי נפטר. התחיל לי דופק מהיר שלא הצלחתי להשתלט עליו וממש הרגשתי נורא".

הסיטואציה, לדברי אביגיל, חזרה כמה וכמה פעמים: "הגעתי לישיבה אחרת איתו ושוב פעם אמרתי את דעתי ושוב הוא דיבר אליי בצורה גסה, מרוב אימה נכנסתי למצב נפשי קשה ואז ממש החלטתי שאני עוזבת את העבודה. זה לא בשבילי, עזבתי ולא סיפרתי מה קרה, אמרתי שזה מסיבות אישיות".

אף שאביגיל עזבה את מקום העבודה ההוא חודשים ספורים לאחר שהתחילה לעבוד בו, לדבריה, הנזק הנפשי המשיך לתת בה את אותותיו: "זה המשיך ללוות אותי, הרגשתי ממש פוסט-טראומה". היא מספרת. "ממש היה לי פחד ממקומות עבודה חדשים, פחד ממנהלים, לקח לי זמן להתאושש מזה. הבן אדם הזה פשוט גרם לי נזק נפשי. אם הייתי נשארת שם הייתי עלולה להגיע לידי מצב של אובדנות, אני הגעתי למצב של בכי, של דימום וחוסר שינה – כל זה בחצי שנה. האמת היא שמה שמדהים הוא שהוא עובד שם עד היום".

סיפורה של אביגיל חושף תופעה שהמודעות אליה הולכת וגוברת בשנים האחרונות: תופעת ההתעמרות בעבודה. עובדים שעוברים התעללות מתמשכת במקום העבודה, לא בהכרח של מנהל או מנהלת – גם מנהל יכול לסבול מהתעמרות של עובד שלו – מעידים על הנזק הנפשי שממנו הם סובלים וכי להתעמרות יש גם מחיר פיזי בדמות מחלות גופניות שהם מייחסים למצב הקשה שאליו נקלעו במקום העבודה.

"זה עלול להגיע לידי אשפוזים ולאובדן חיים"

"נתקלתי במקרים נוראים של התעמרות", מספר הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי, שמקדיש את עשייתו המקצועית לנושא. "בשנים שאני עוסק בתחום קיבלתי לטיפולי, להערכתי, כ-1,500 מקרים".

איתן מאירי (צילום: באדיבות המצולם)
"שימוש לא סביר ולא מידתי בכוח השררה". הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי | צילום: באדיבות המצולם

מאירי מגדיר את ההתעמרות "שימוש לא סביר ולא מידתי בכוח השררה כדי להקטין, להשפיל, לערער ולבזות את האחר" ומדגיש שאין מדובר בסיטואציה חד-פעמית: "התעמרות מתרחשת כשמדובר במשהו חוזר ונשנה, כשסביבת העבודה מאיימת ועוינת".

מאירי, הפועל למען המודעות לנושא וחיבר את הספר "התעמרות בעבודה – הצקה, התנכלות, התעללות פסיכולוגית", מונה אסטרטגיות נפוצות של התעמרות: "צעקות, קללות, איומים ומתיחת ביקורת עוקצנית ולא מידתית, וגם מניפולציות, שקרים, גזלייטינג (gaslighting), הכשלה, מניעת מידע" ועוד. "לא צריך את כולן", מדגיש הפסיכולוג. "מספיק אחת או כמה מהן לאורך מספר אירועים".

"מה שקורה לאדם בסביבה כזאת הוא רב-מערכתי – זה פוגע בבריאות הגופנית הנפשית", אומר מאירי ומספר שהמתח הנפשי שבו שרויים עובדים שחווים התעמרות מתמשכת במקום העבודה עלול לגרום לתסמינים כמו כאבי ראש וגב, הפרעות אכילה, הפרעות שינה וגם נזקים גופניים חמורים יותר כמו מחלות לב, סוכרת ומחלות אוטואימוניות. "התעמרות בעבודה עלולה לגרום לתופעת דחק פוסט-טראומטית, ויש מקרים שמגיעים עד כדי אשפוזים ואובדן חיים", הוא אומר.

"ההערכה היום בעולם היא שמספר ההתעמרויות בעבודה גדול במידה ניכרת מזה של ההטרדות המיניות. בין השאר משום שהטרדות מיניות זה כמעט תמיד גברים נגד נשים, אבל בהתעמרויות בעבודה יש שוויון מגדרי. גברים פוגעים בנשים ונשים פוגעות בגברים, כולם פוגעים בכולם"

איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי

מאירי מכנה את התופעה "המגפה השקטה", שכן היא קיימת בהיקפים עצומים, אך לא רבים יודעים עליה ולא רבים יודעים שיש לה שם. הסיבה לכך היא שהנפגעים פעמים רבות מעדיפים להתעלם, לשתוק או לעזוב את מקום העבודה בלי להתלונן, והעובדים שכן מעיזים להתלונן חושפים עצמם אפילו עוד יותר להתעללות מצד הגורם המתעמר.

הפסיכולוג מעריך כי אחד מכל שלושה עובדים בישראל יהיה נתון להתעמרות. הנזק, הוא מדגיש, הוא לא רק לעובד, אלא לגוף שבו הוא מועסק ולמשק כולו: "הפגיעה במשק כתוצאה מהתעמרות היא במיליארדים".

"ההערכה היום בעולם היא שמספר ההתעמרויות בעבודה גדול במידה ניכרת מזה של ההטרדות המיניות", מוסיף מאירי. "בין השאר משום שהטרדות מיניות זה כמעט תמיד גברים נגד נשים, אבל בהתעמרויות בעבודה יש שוויון מגדרי. גברים פוגעים בנשים ונשים פוגעות בגברים, כולם פוגעים בכולם".

"ראיתי עובדים בכירים בוכים"

"אין מקרה אחד שטיפלתי בו שלא מייצג עוד שורה שלמה של נפגעים שלא התלוננו", אומר מאירי, וגם אביגיל מעידה שהמנהל שהתעמר בה, התעמר גם בעובדים נוספים בסביבתה: "היו פעמים שהזעם היה ישירות כלפיי והיו פעמים שזה קרה לא כלפיי, וגם זה העניין – גם אם הוא פוגע באנשים לידך יש לזה גם נזק נפשי. נכנסתי לחרדות גם כשהייתי עדה למצבים של התעמרות באחרים. היו מקרים שהוא היה צועק על עובדים אחרים ואני לא ידעתי מה לעשות. מה, אני איכנס איתו לעימות? הוא אדם מאוד אגרסיבי, פסיכופת. אני מנהלת ואנשים מצפים שאני אדבר איתו. הוא פשוט היה עושה את זה כל הזמן – נכנס לחדר ומתחיל לצעוק על אנשים".

"נכנסתי לחרדות גם כשהייתי עדה למצבים של התעמרות באחרים. הוא היה נכנס לחדר ומתחיל לצעוק על אנשים. המנהלים של החברה היו בחו"ל – לא היה להם מושג מה קורה"

אביגיל, חוותה לדבריה התעמרות בעבודה

אביגיל לא פנתה להנהלת החברה: "המנהל שלו נמצא בחו"ל ואין עם מי לדבר, וזה קורה הרבה בהיי-טק, שמנהלים בכירים, המנהלים שלהם לא בארץ, אין שום תקשורת איתם, אי אפשר לגשת אליהם, לשתף. והחברה יכולה להיות עם קוד אתי פרפקט על הנייר, אבל היא לא מודעת למה שקורה".

"היתרון בהיי-טק הוא שאתה עובד די מבוקש", מסבירה אביגיל על החלטתה לעזוב את מקום העבודה לאחר חודשים ספורים. "אתה יכול פשוט להחליט שאתה עוזב הכול, את כל מה שבנית שם. בהיי-טק אפשר יחסית לחתוך בקלות, מה שבמקומות אחרים קשה יותר".

אף אחד לא התלונן?

"כולם מדברים על זה. הוא דיבר ככה לעובדים הכי בכירים שיש, ראיתי אותם בוכים. הרבה אנשים עזבו. זה יכול להימשך שנים והוא יכול מאוד להצליח, כי בטרור הרבה מצליחים".

 התעמרות בעבודה אילוסטרציה (צילום: getty images)
"המיילים נעלמו מהמחשב שלי". אילוסטרציה | צילום: getty images

"עשו עליי עליהום, בידוד חברתי"

ליעל, שחוותה התעמרות מתמשכת בחברה ציבורית, חשוב להדגיש שעובד שעבר התעמרות הוא לא בהכרח אדם חלש. "אני נחשבתי במקום העבודה שלי לדמות מאוד חזקה, דמות שהיא על גבול ה'מאיימת' בעצמה", היא אומרת. "מישהי שאנשים תוהים ולא מבינים איך זה היה יכול לקרות דווקא לה".

יעל חוותה לדבריה התעמרות מעובדת בכירה בתפקיד מקביל ש"כל החברה התנהלה לפי הנחיותיה". "אני המריתי את פיה יותר מפעם אחת", היא מספרת. "האמנתי בערכים שלי ובאמת המקצועית ולא חששתי לעמוד מולה".

סיפורה של יעל, כמו עדויות נוספות שהגיעו למגזין N12, חושף את פרופיל העובד שעשוי ליפול קורבן להתעללות, אדם שמשקיע בעבודה, מאמין בה ורואה בה חלק מרכזי בזהות שלו, אבל גם כזה שאינו מהסס להביע ביקורת.

"אני עושה את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר. באה מוקדם בבוקר, הולכת אחרי שאני צריכה ללכת, נותנת את הנשמה ואת הלב ולא מבינה מה קורה לי", מעידה על עצמה ליאת, אחות במקצועה, שחוותה לטענתה התעמרות בעבודה.

"כל החיים שלי היו העבודה, מה שהיה בבית פחות הייתי מעורב, רק רציתי לתת ולעשות שם, למדתי תוך כדי העבודה ותרמתי הרבה", מספר עלא, עובד מדינה שחווה גם הוא לדבריו התעמרות.

לדברי יעל, בעקבות סירובה ליישר קו עם העובדת הבכירה, היא סומנה כגורם בעייתי: "קיבלתי ממנה איומים ואף אמירות מפורשות מה יקרה לי אם לא אזרום איתה, שלא לדבר על התעמרויות קשות מאוד, כולל האשמות שווא, פגיעה בשמי הטוב, קללות והשפלות במסדרונות. זה הגיע למקומות של ניסיון למנוע קידום, כולל עיכוב שכר", היא מספרת בכאב על המהלכים שבאמצעותם ניסו אותה בכירה וגורמים נוספים "לאמלל אותי ולגרום לי לעזוב או להתגייס לקדם את המטרות שלהם".

"קיבלתי מעובדת בכירה איומים ואף אמירות מפורשות מה יקרה לי אם לא אזרום איתה, שלא לדבר על התעמרויות קשות מאוד, כולל האשמות שווא, קללות והשפלות במסדרונות"

יעל, עברה לדבריה התעמרות בעבודה

מדבריה של יעל עולה שאחת מאסטרטגיות ההתעמרות הקשות ביותר היא בידוד חברתי: "הייתה תקופה שאני הייתי 'מוקצה'. לפני זה כולם עלו אליי לרגל כדי להתייעץ, כי הייתי דמות מפתח בחברה, ופתאום אנשים פחדו להגיד לי שלום או לאכול איתי ארוחת צוהריים. מישהי אמרה לי אחר כך, 'אני רוצה לבקש ממך סליחה, הייתי מגעילה אלייך, אבל תביני אותי, זה הבוס שלי, השכר שלי תלוי בו, שלא לדבר על הבונוס שלי שהוא בדיוק דיבר איתי עליו כשכל זה קרה – הייתי חייבת לתמוך בו'".

"עשו עליי עליהום, בידוד חברתי, כמו חרם", מעידה ליאת. ורונית, שגם היא עברה לדבריה התעמרות מצד המנהל שלה בחברה שבה עבדה, אמרה וקולה נשבר: "אני בת 40 ועושים עליי חרם".

"אנשים פחדו להגיד לי שלום או לאכול איתי ארוחת צוהריים. מישהי אמרה לי אחר כך, 'אני רוצה לבקש ממך סליחה, הייתי מגעילה אלייך, אבל תביני אותי, זה הבוס שלי, השכר שלי תלוי בו. הייתי חייבת לתמוך בו'"

יעל

"אני עד היום מתעוררת בלילה בצעקות"

אומנם יעל עזבה את מקום העבודה ההוא, אבל כיום היא מאובחנת כפוסט-טראומטית וסובלת מסימפטומים קשים: "אני עד היום מתעוררת בלילה בצעקות ובזיעה קרה", היא אומרת. "הגעתי למצב שהלך לי הקול, הייתי צריכה טיפול בסטרואידים, הייתי במצב נפשי מאוד לא טוב ונזקקתי לשנים של טיפול בהיפנוזה כדי להשתחרר מהפוסט-טראומה ולנסות לחזור לישון בלילה. כמעט איבדתי את משפחתי ואת חיי. באותה תקופה הייתי בהישרדות ובמלחמה ולא הבנתי איפה אני נמצאת ובאיזו מערבולת אני חיה. וגם אם היום אני כבר לא נחנקת באמצע הסיפור, יש לי עדיין הצפות רגשיות", היא מעידה ומספרת שגם אחרי הריאיון היו לה "כמה ימים קשים".

 התעמרות בעבודה אילוסטרציה (צילום: getty images)
"הגעתי למצב של בכי, של דימום וחוסר שינה". אילוסטרציה | צילום: getty images

יעל מספרת שלאחר שמצאה את הכוחות לעזוב את החברה, הביטחון שלה נפגע כל כך שהיא לא יכלה לחפש עבודה אחרת. "אני, עם כל הכריזמה שלי, לא יכולתי ללכת לריאיון עבודה", היא אומרת וקולה נשבר. "פוגעים בך, גורמים לך להרגיש הכי חלש, הכי חסר יכולות שיש. אני באמת לא האמנתי בעצמי. כי באותה תקופה את מרגישה שאף אחד לא מבין אותך, אפילו לא בן הזוג שלך, ואת עוברת גיהינום. את פשוט בתוך המערבולת שלך עם עצמך ולא יודעת איך להסביר, איך לפעול, והאיום הכלכלי הוא כבד – בייחוד בתקופת הקורונה".

"אני, עם כל הכריזמה שלי, לא יכולתי ללכת לריאיון עבודה. פוגעים בך, גורמים לך להרגיש הכי חלש, הכי חסר יכולות שיש. אני באמת לא האמנתי בעצמי. כי באותה תקופה עברתי גיהינום והאיום הכלכלי הוא כבד – בייחוד בתקופת הקורונה"

יעל מספרת את סיפורה למרות הקושי, כי חשוב לה להעביר מסר לעובדים אחרים שנמצאים בסיטואציה כזאת: "חשוב להבין שדווקא לצאת ממקום כזה זאת לא חולשה, זה לא אומר שהפסדת – להפך, זה אומר שבחרת בחיים, בחרת בעצמך, במשפחה שלך".

"היו הרבה פעמים שאני קפאתי", אומרת יעל. "הרבה פעמים אין לך המשאבים להגיב, הרבה פעמים אתה לא מספיק מודע לזכויות שלך וליכולות שלך, ואתה פשוט נכנס למערבולת הזאת ונסחף לתוכה", היא מנסה להסביר וגם להגיד משהו שיעזור לאחרים במצבה: "זה לא פשוט, אבל יש פה מסר מאוד גדול – אפשר וצריך לנצח את זה. אני רוצה להילחם בתופעה הזאת ואני מאמינה שאפשר. חבל לי שיהיה עוד בן אדם עם פוסט-טראומה כזאת, שגורר את משפחתו ואת סביבתו לסבל עז. אני עד היום חולמת על זה, מדברת מתוך שינה וממשיכה להילחם".

"כי אם אפשר, אז צריך למנוע את המקרה הבא", מתריעה יעל. "המקרים האלה לא נופלים מאונס, זהו אכן אונס נפשי. מאלצים אותך לפעול בניגוד לנורמה מקובלת, מבודדים אותך חברתית ומשפילים אותך בפומבי – מדובר באלימות חריפה. פחות מדברים על זה, אבל גם לתופעת ההטרדה המינית בעבר התייחסו בקלות ראש וכיום ישנה מגמת שיפור, חייבים יחד למנוע את המקרה הבא".

"חשוב להבין שדווקא לצאת ממקום כזה זאת לא חולשה, זה לא אומר שהפסדת – להפך, זה אומר שבחרת בחיים. חבל לי שיהיה עוד בן אדם עם פוסט-טראומה כזאת, שגורר את משפחתו ואת סביבתו לסבל עז"

יעל

שינוי שהתחיל בפרשת מני נפתלי

הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי מעיד שבשנים האחרונות עלתה המודעות לנושא ההתעמרות, תופעה שבעבר לא היה לה אפילו שם. "בתקופת הקורונה, עם ההתפטרות הגדולה, אנשים מבינים שזה לא בסדר, שזה לא צריך לקרות במקום עבודה", הוא אומר.

אבל נדמה שאחת הסיבות המרכזיות לעלייה במודעות לנושא היא פרשת מני נפתלי, שהיה אב הבית במעונו של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. נפתלי התלונן על תנאי עבודה קשים והשפלות שעבר מצד רעיית ראש הממשלה אז שרה נתניהו, ובמרץ 2014 הגיש תביעה לפיצויים נגד משרד ראש הממשלה.

שרה נתניהו (צילום: אבשלום שושני, פלאש 90)
טענות לתנאי עבודה קשים והשפלות. שרה נתניהו | צילום: אבשלום שושני, פלאש 90
מני נפתלי (צילום: פלאש/90 )
נפסק לטובתו פיצוי בגין עוגמת נפש בשל העסקה פוגענית במעון רה"מ. מני נפתלי | צילום: פלאש/90

ב-2016 פסקה שופטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דיתה פרוז'ינין פיצוי לנפתלי בסך 80 אלף שקל בגין עוגמת נפש בשל העסקה פוגענית במעון. חודשים ספורים לאחר מכן פסקה אותה שופטת שהמדינה תפצה עובד אחר במעון – גיא אליהו – ב-65 אלף שקל על עוגמת הנפש שנגרמה לו בגין תנאי העסקה פוגעניים. וגם אם בפברואר השנה דחה בית הדין את תביעתה של עובדת משק נוספת במעון ראש הממשלה – שירה רבן – הפסיקות בעניינם של נפתלי ואליהו סללו את הדרך להכרה הציבורית בנושא ההתעמרות בעבודה ולפסיקות של בתי המשפט לטובתם של נפגעים נוספים, אף שבמדינת ישראל עדיין אין חוק שנועד למנוע התעמרות בעבודה.

"ראיתי אותו מביא לשרה שמפניה" (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)
65 אלף שקל על עוגמת הנפש. עובד מעון רה"מ לשעבר גיא אליהו | צילום: יונתן סינדל / פלאש 90
שירה רבן בבית המשפט המחוזי (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)
בית הדין דחה את תביעתה. שירה רבן בביהמ"ש | צילום: יונתן סינדל, פלאש 90

"ניסיתי להתאבד פעמיים"

כמו יעל, גם עלא סירב ליישר קו עם המנהלת שלו. הצרות שלו התחילו כשהיא ביקשה ממנו שלא יקבל לתפקיד מועמדת מסוימת. "אמרתי לה שזה מכרז ואני לא יכול", הוא מספר ומתאר כיצד באותו יום שהעובדת התקבלה לתפקיד חרב עליו כל עולמו. "המנהלת הייתה ממדרת אותי מנושאים מקצועיים, מתעלמת ממני. היא בודדה אותי מבחינה חברתית, ההתעמרות הייתה יום-יומית", הוא מעיד.

 התעמרות בעבודה אילוסטרציה (צילום: 123rf)
סירב ליישר קו עם המנהלת שלו. אילוסטרציה | צילום: 123rf

עלא מתאר את הנזקים הנפשיים שגרמה לו ההתעמרות: "ניסיתי להתאבד פעמיים, אני לוקח כדורים פסיכיאטריים". הוא מנהל כרגע תביעה מול מעסיקיו, אך מתקשה להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההתעמרות שחווה לדבריו לפגיעה הנפשית. "בהתחלה כשהלכתי לרופא, לא סיפרתי לו מה עובר עליי – התביישתי, אז אין לי הוכחות", הוא אומר ומוסיף: "גם לאשתי לא סיפרתי מה עובר עליי, התביישתי. היום היא יודעת".

"אני לא רוצה כסף, אני רוצה שיהיה משהו לילדים למקרה שהמצב שלי יידרדר", אומר עלא בצער על התביעה. "יש עובדים נוספים שהמנהלת הזאת מתעמרת בהם. למזלי, בניגוד למקרים אחרים של התעמרות, אנשים מהעבודה שלי נשארו חברים שלי".

גם אפרים – שעובד כבר כמה שנים בחברה ממשלתית, וחווה שם, לדבריו, התעמרות קשה מצד המנהל שלו – מתאר את הנזקים הגופניים הקשים שנגרמו לו: "שילמתי מחיר נפשי כבד, יש לי על כך אחוזי נכות מביטוח לאומי", הוא אומר. "אני בטיפול פסיכיאטרי ואני מקבל שלל תרופות לדיכאון ולחרדות. קיבלתי סוכרת ואני מטופל בזריקות וכדורים, והכול בגין הלחץ שבו אני חי. היו ימים שהיו לי אף מחשבות אובדניות, כי מי ייקח לעבודה אדם בגילי עם נכות קשה? ממה מתפרנסים עד הפנסיה?" אפרים הגיש תביעה נגד מקום העבודה שבו הוא עדיין עובד, דבר שלדבריו רק דרדר את מצבו שם.

"קיבלתי סוכרת ואני מטופל בזריקות ובכדורים, והכול בגין הלחץ שבו אני חי. היו ימים שהיו לי אף מחשבות אובדניות, כי מי ייקח לעבודה אדם בגילי עם נכות קשה? ממה מתפרנסים עד הפנסיה?"

אפרים, עבר לדבריו התעמרות בעבודה

"אמרו לי 'בואי נעבור הלאה'"

עובדים שחוו התעמרות מגורם ספציפי מעידים על התעלמות מקומות העבודה מתלונות בנושא. כך למשל מספרת ליאת, אחות במקצועה, שכאשר פנתה להנהלה כדי להתלונן על הרופא שלדבריה התעמר בה, לא זכתה להתייחסות. "אמרו לי 'בואי נעבור הלאה'", היא מספרת.

לדברי ליאת, אחרי שהתלוננה על אותו רופא המצב לא השתפר, להפך. הרופא הודיע לה שהוא משנה את ימי העבודה ושעות העבודה שלה בלי להתייעץ איתה. "הייתי בשוק", היא אומרת, "בלי לדבר איתי, בלי שום דבר, כאילו אני לא קיימת. ואז למוחרת הכול התבטל. ואחר כך, אחרי שלושה שבועות בערך, נמחקו לי כל המיילים שנוגעים לנושא הזה מהמייל במערכת".

הוא חדר לך למייל?

"אני לא יודעת, אבל זה נמחק. ודיווחתי להנהלה ואף אחד לא עשה שום דבר בנושא. ברגע שדיווחתי עליו התחילה ההתעמרות".

איך היא באה לידי ביטוי?

"פניתי להמון גורמים. וכל הזמן היו שקרים ומניפולציות".

את יכולה לתת לי דוגמה?

"הוא שלח לי מייל 'אני עובר ניתוח בתאריך הזה והזה, אני לא אהיה'. יום לפני אותו תאריך הוא מגיע ומתאר לי מה יש לו בתיאורים מאוד גרפיים, ואז אני מדברת עם אחות נוספת שעובדת איתו והיא אומרת לי, 'כן הוא נסע לנופש'. לי הוא סיפר שהוא בניתוח ולה הוא סיפר שהוא בנופש".

יש לך מושג למה הוא עשה את זה?

"לא יודעת. כנראה כדי להוציא אותי אל מחוץ לעניינים, אולי להציג אותי באור שלילי. זה גזלייטינג, אני עברתי גזלייטינג, ממש ככה, לאורך שלוש שנים. לקח לי זמן לקלוט שעברתי גזלייטינג, ומאוד קשה לצאת מדבר כזה".

"לי הוא סיפר שהוא בניתוח ולאחות אחרת הוא סיפר שהוא בנופש – כנראה כדי להוציא אותי אל מחוץ לעניינים ולהציג אותי באור שלילי. זה גזלייטינג, אני עברתי גזלייטינג, ממש ככה, שלוש שנים, ומאוד קשה לצאת מדבר כזה"

ליאת, עברה לדבריה התעמרות בעבודה

ליאת החליטה לתבוע את מקום העבודה, וגם היא ממשיכה לעבוד בו. "אלה שתובעים את המערכת הם בודדים", היא אומרת. "הרוב בוחרים שלא להתעמת וללכת. יש כאלה בודדים שנלחמים ואני נלחמת, אבל שילמתי על זה מחיר קשה, גם פיזית – התפתחו לי פסוריאזיס וויטיליגו, ואני נלחמת כדי לטהר את השם שלי".

"זה פגיעה בכל התחומים", היא אומרת וקולה נשבר. "בפרנסה, בכבוד, בשם שלי. ברגע שנמחקו לי המיילים מהמחשב, זאת אומרת שמישהו חדר לפרופיל האישי שלי, ואני אחות, אם מישהו חדר לפרופיל האישי שלי זה מסוכן, כי הוא יכול לרשום מרשמים בשמי, הוא יכול לכתוב דברים בתיק שאני לא רשמתי, אחר כך לכי תוכיחי שזו לא את".

את חיה בפחד?

"נכון. זאת תקופה מאוד קשה, מאוד. אני מרגישה שמישהו חיבל לי בחיים. כי אני צריכה להוציא כסף על עורך דין ועל דברים נוספים. שילמתי כסף ליועצים חיצוניים שיסבירו לי מה הולך פה, כי לא הבנתי מה קורה לי".

למה את נשארת שם? למה את לא עוזבת?

"דבר ראשון, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי; ודבר שני, זאת הפרנסה שלי. אני כבר לא אישה צעירה, אחות צעירה, שאני יכולה לעבוד לילות, שבתות וחגים והכול".

"אלה שתובעים את המערכת הם בודדים. הרוב בוחרים שלא להתעמת וללכת. יש כאלה בודדים שנלחמים, ואני נלחמת, אבל שילמתי על זה מחיר קשה, גם פיזית – התפתחו לי פסוריאזיס וויטיליגו – ואני נלחמת כדי לטהר את השם שלי"

ליאת

"התעמרות היא אלימות"

ב-2015 עברה בקריאה טרומית הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה שהגישה שרת התחבורה מרב מיכאלי, אז חברת כנסת, שבעצמה נתבעה מאז בידי העוזרת שלה, ד"ר שלומית אשרי שחף, בגין התעמרות בעבודה. הצעת החוק לא הבשילה לכדי חקיקה, ולפני כשנה הוגשה שוב.

מרב מיכאלי, ועידת המשפיעות (צילום: חדשות 12)
יזמה את הצעת החוק ונתבעה בעצמה. שרת התחבורה מרב מיכאלי | צילום: חדשות 12
ד"ר שלומית אשרי שחף (צילום: איגוד המסעדות האסיתיות ואתניות)
תבעה את מיכאלי בגין התעמרות בעבודה. ד"ר שלומית אשרי שחף | צילום: איגוד המסעדות האסיתיות ואתניות

אף שעדיין אין חוק כזה, "בתי הדין לעבודה לא ממש מחכים למחוקק וכבר פוסקים ברוח הצעת החוק", אומרת עו"ד תמר וינטר-קמר, שותפה במשרד ארנה לין, שהייתה ממנסחי הצעת החוק. "הצעת החוק נתנה איזשהו ניימינג לתופעה והעלתה אותה לתוך השיח המשפטי והציבורי", היא אומרת.

לדברי עו"ד וינטר-קמר, כל עוד לא נחקק חוק, "אין לעובד דרך לתבוע את מי שמתעמר בו אישית, כי אין עילת תביעה אישית". "בחוק למניעת הטרדה מינית, שכל החוק למניעת התעמרות מבוסס עליו, יש סעיף ספציפי שמקנה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות שמוגשות גם נגד המטריד. החוק נותן גם מנגנון מובנה לטיפול בהתעמרות בעבודה, כמו בהטרדות מיניות, שתהיה כתובת, שיהיה ממונה. המטרה של החוק היא ליצור מנגנון מסודר לבירור תלונות", היא מוסיפה.

"אף שעדיין אין חוק, בתי הדין לעבודה לא ממש מחכים למחוקק וכבר פוסקים ברוח הצעת החוק. אבל כל עוד לא נחקק החוק, אין לעובד דרך לתבוע את מי שמתעמר בו אישית"

עו"ד תמר וינטר-קמר, ממנסחי הצעת החוק נגד התעמרות בעבודה

את הארגון "ביחד נגד התעמרות בעבודה" הקימו לפני שנתיים עו"ד הדס ארנון-שרעבי, שירה בליי, עובדת סוציאלית במקצועה ועו"ד נעמת לאחר שחוו, לדבריהן, התעמרות בעבודה. הארגון מפעיל דף פייסבוק המשמש פלטפורמה שבה יכולים נפגעי התעמרות לשתף את סיפוריהם בעילום שם.

"אנחנו חברות, ולאחר שחווינו את ההתעמרות, התחלנו לדבר על זה ולנסות להבין את מה שאנחנו חווות, והבנו שאין על זה מידע, ואנחנו לא בטוחות מה אנחנו עוברות בכלל", הן מספרות. "התחלנו לגשש באפלה והבנו שאין לזה שום מענים, שעדיין אין חוק, וזה בעצם מה שהוביל אותנו לפתוח את דף הפייסבוק כדי לכוון זרקור אל התופעה ועל ההשפעות הבאמת מאוד חמורות שלה, באמצעות איסוף של עדויות".

הדס ארנון שרעבי (צילום: שי שרעבי)
עו"ד הדס ארנון-שרעבי מארגון ביחד נגד התעמרות בעבודה | צילום: שי שרעבי

"כשפתחנו את הדף נדהמנו ממספר העדויות שהתחילו להגיע, עדויות קורעות לב", מספרת עו"ד ארנון-שרעבי. "ואנחנו מבינות שזה ה-MeToo הבא, אנחנו מבינות את הדחיפות של זה". "אנחנו חווינו את ההתעמרות דרך מנהלים ומנהלות שלנו", הן אומרות, "אבל זה לא רק חוצה מגדרים – קיבלנו עדויות גם של מקרים של עובדות שמתעמרות במנהלות, ויש גם הנושא של התעמרות במתנדבים. אנחנו מקבלות עדויות גם מצה"ל. זה חוצה מגזרים וחוצה ארגונים".

"כשפתחנו את הדף נדהמנו ממספר העדויות שהתחילו להגיע, עדויות קורעות לב, ואנחנו מבינות שזה ה-MeToo הבא, אנחנו מבינות את הדחיפות של זה"

עו"ד הדס ארנון-שרעבי, ארגון ביחד נגד התעמרות בעבודה

מה לדעתכן התחום שהרעה החולה הזאת הכי בולטת בו?

"מערכת הרווחה, מערכת החינוך, הרפואה – דווקא בדברים שלדעתי יש בהם מקצועות חברתיים. מהיי-טק עדיין לא קיבלנו המון המון עדויות, אבל יש גם משם. השאלה הזאת מצביעה על סוגיה חשובה מאוד, המחקר בנושא הוא יחסית בחיתוליו, חסרים מחקרים על היקף התופעה הזאת".

"התעמרות היא אלימות", הן אומרות. "אנחנו סבורות שכמו שמנסים למגר אלימות במרחבים אחרים – אלימות במשפחה, אלימות מינית – כך צריך לפעול למגר גם את התופעה הזאת, שהיא סוג של מגפה שקטה שאנשים מתקשים לזהות אותה. אנחנו מרגישות שזה התפקיד שלנו לפעול נגד התופעה הזאת, כדי שהבושה תעבור צד".

כתבתו של אבנר הופשטיין על התעמרות בעבודה, ראיון רחב ומקיף עם איתן מאירי

הפסיכולוג הארגוני איתן מאירי רוצה לשים סוף לתופעת ההתעמרות בעבודה

מאת אבנר הופשטיין / זמן ישראל 24.3.22  (הראיון נערך לקראת כנס העיתונאים בנושא התעמרות בעבודה)

"ככל שהניהול כוחני ובלי שקיפות – כך תהיה יותר התעמרות"

תופעת ההתעמרות בעבודה צוברת תאוצה, ובשנים האחרונות הפכה לנושא חם – כולל בכלי תקשורת ● אולם בניגוד להטרדות מיניות, אין עדיין חוק נגד התעמרות בעבודה – והגבולות מטושטשים ● הפסיכולוג הארגוני איתן מאירי הקדיש את העשור האחרון לחקר התעמרויות ● בריאיון לקראת כנס ארגון העיתונאים שיתקיים הערב בנושא, הוא מסביר איך לזהות מתעמרים ולמה נשים מתעמרות יותר

 

"לפני הרבה שנים, כשהייתי בן 30, הייתי מאושפז באיכילוב במצב קשה", מספר איתן מאירי, פסיכולוג ארגוני ומומחה בתחום התעמרויות במקום העבודה, "שכבתי במיטה והתבוננתי במנהל מחלקה שהיה מוערץ בעולם, ממש רופא סלבריטי, אפילו התפרסם בכך שטיפל בשלב מסוים בראש ממשלה לשעבר. והתחרפנתי מהאופן שבו הוא מתייחס לסטאז'רים שלו – בזילזול וביטול מופגנים.

"הוא התנהג כאילו הוא אלוהים המתהלך בראש עדת מקקים מוכים, וגם היחס שלו לחולים שאינם בעלי ממון היה כאל גוש של רקמות. זה דחה אותי ובו במקום החלטתי לעזוב את המחלקה ולעשות הכל כדי שהאיש הזה לא יהיה יותר רופא בישראל.

"הגישה שאומרת 'לטאלנט מותר להתנהג בצורה מסוימת, כי הוא טאלנט', היא פאול נוראי של ארגון. אם אתה גאון ומחליט שכולם מתחתיך מטומטמים, אתה תהרוס ארגון. כי אולי אתה תהיה יהלום, אבל אתה תקרע את שאר חלקי השרשרת מכובד משקלך.

"אם אתה גאון ומחליט שכולם מתחתיך מטומטמים, אתה תהרוס ארגון. כי אולי אתה תהיה יהלום, אבל אתה תקרע את שאר חלקי השרשרת מכובד משקלך"

"מה שהאנשים האלה יודעים לעשות הוא קודם כל להגדיל את עצמם ואת שמם על חשבון האחרים. הם אלופי העולם בלנכס הצלחות של אחרים כדי להאדיר את שמם. הם מהפנטים את הארגון, אבל מדובר הרבה פעמים במצג שווא".

הגישה בה נתקל מאירי מול הדוקטור-הטאלנט לא בלעדית לעולם הרפואה, כמובן. בעולם התקשורת, למשל, ידועים מקרים רבים של "טאלנטים" שהרשו לכוכבותם, פרסומם או עוצמתם להדריך את התנהגותם גם בתוך הארגון, באופן המתבטא בפגיעה חמורה בכפופים להם או בחלשים מהם.

כנס של ארגון העיתונאים בנושא התעמרות במערכות תקשורת (צילום: ארגון העיתונאים)

כנס של ארגון העיתונאים בנושא התעמרות במערכות תקשורת (צילום: ארגון העיתונאים)

במשך שנים, תופעת ההתעמרות בעולם העיתונות הייתה רעה חולה שנלחשת בעיקר במסדרונות, או מתקבלת במשיכת כתף כחלק מהזירה התחרותית המתבקשת ממקצוע עתיר באגו. כולם ידעו שיש התעמרויות, אבל מעטים פעלו כדי להפסיקם. גם מנהלים בכירים בערוצי הטלוויזיה ובעיתונים העדיפו לא לטלטל את הספינה הזאת.

אולם בשנתיים האחרונות משהו השתנה, ועולם התקשורת חווה סוג של עידן "מי-טו" של התעמרות. יותר ויותר תלונות מתנקזות לידי תחקירים מקיפים המתעדים שיטת ניהול משאבי אנוש לקויה ויחס לא תקין – שיטה שלא רק שאינה מניבה תוצאות  טובות יותר, אלא מטילה צל כבד על העשייה העיתונאית של ארגונים.

בחודשים האחרונים יש גם תוצאות ממשיות לחשיפות האלה: התחקיר של זמן ישראל על ליסה פרץ הביאה לפיטוריה ולרענון הנהלים ב"הארץ"; התחקירים של תמר קפלנסקי על ההתעמרות בתאגיד השידור הציבורי הביאו למינוי בודק חיצוני ולמסקנות חריפות (ובמקביל השפיעו על הליכי ההדחה שהחלו לאחרונה נגד מנכ"ל התאגיד), והתחקיר ב"מקום הכי חם בגיהינום" על התעמרות ב"מאקו" הוביל בסופו של דבר לפיטוריה של העורכת המתעמרת.

בכנס של ארגון העיתונאים המתקיים היום (חמישי) תחת הכותרת "תקשורת חופשית מפחד", יוצג תקנון חדש נגד התעמרות בעבודה, ובארגון שואפים כי בעתיד יוכנס תקנון כהוראה מחייבת במסגרת הסכמים קיבוציים שנחתמים מעת לעת בכלי התקשורת. (גילוי נאות: הח"מ היה בין מארגני הכנס, ועורכת זמן ישראל בירנית גורן היא בין משתתפיו).

בכנס של ארגון העיתונאים יוצג תקנון חדש נגד התעמרות בעבודה, ובארגון שואפים כי בעתיד יוכנס תקנון כהוראה מחייבת במסגרת הסכמים קיבוציים בכלי התקשורת

במקביל, ממשיכים גורמים שונים בכנסת ומחוצה לה לקדם את הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה של ח"כ מרב מיכאלי (כיום שרת התחבורה) והח"כ לשעבר אלי אללוף, אשר עברה ב-2015 בקריאה טרומית אך נעצרה ונעלמה בגל מערכות הבחירות מאז.

המגפה השקטה

המשיכה של איתן מאירי אל חקר זירת ההתעמרות בעבודה לא נולדה מחוויה אישית שעבר על גופו ועל נפשו. לטענתו, הוא מעולם לא חווה באופן ישיר התנכלות ממעסיק, שנתו לא הופרעה על ידי בוס שהתעלל בו, והוא בעצמו לא סבל ממסכת הייסורים שתיארו באוזניו מאות מטופליו והעובדים שפגש במהלך המחקר החלוצי בתחום.

הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי (צילום: באדיבות המצולם)

הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי (צילום: באדיבות המצולם)

אלו חשפו בפניו את ההשפלות, הצרחות, האשמות השווא, הגזלייטינג ("עמעום הדעת"), הפגיעה באוטונומיה, ההתנשאות, ההדרה, רמיסת הכבוד העצמי – ושאר הסימפטומים המרכיבים את ה"מגפה השקטה" של התעמרות בעבודה, כפי שהוא מכנה זאת בספרו.

אל תופעת ההתעמרות שהפכה בעשור האחרון למשלח ידו ושליחותו האישית, נסחף מאירי כ"צדקן" מקצועי, אחד שתמיד יתנדב להצביע על עוולה בארגון ויסרב לשתוק עד שהיא תתוקן.

פעם כשהופיע בפני בית משפט כעד בתאונה שבה נהג אוטובוס חתך רכב פרטי, פגע בו ואז תקף אותו, שאל אותו בהתרסה הפרקליט של "אגד" איך זה יכול להיות שמכל האנשים שעמדו באוטובוס הצפוף דווקא הוא היחיד שטרח להגיע להעיד. מאירי השיב: "כזה אני. גם כשאני רואה תמונה עקומה כאן במסדרון בית המשפט אני טורח ליישר אותה".

ההתנגשות המשמעותית הראשונה שלו עם מנהלים שמתעמרים באופן שיטתי (ופסיכופטי, כהגדרתו) היתה אי שם בתחילת שנות השמונים. הוא עזב את משטרת ישראל, שם שירת בין היתר כקצין גיוס,  ויצא אל השוק הפרטי בגיל 29.

"במשטרה למדתי מה זאת תרבות ארגונית קלוקלת, והנחתי שבחברות העסקיות מחוץ לשירות המצב יהיה טוב יותר", הוא מספר. "אבל אז הגעתי לחברת תקשורת מהגדולות בישראל, לא אנקוב בשמה אבל אומר שמדובר באחת החברות הגדולות בתחום. מהר מאוד גיליתי שהמנהל שם מתעמר בעובדים באופן מאסיבי, התעמרות שהסוותה הפרעות נפשיות קשות".

"הגעתי לחברת תקשורת מהגדולות בישראל. מהר מאוד גיליתי שהמנהל שם מתעמר בעובדים באופן מאסיבי, התעמרות שהסוותה הפרעות נפשיות קשות"

התעמרות בעבודה – ספרו של איתן מאירי

התעמרות בעבודה – ספרו של איתן מאירי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

באותם ימים לא היה מקובל לדבר על "התעמרות". גם לא הייתה הצעת חוק או אפילו פסיקה משמעותית. לכל היותר היו אומרים "הבוס שלי מנוול".
"נכון, אבל בדיעבד אני יכול להגיד שזיהיתי אצל המנהל הזה הרבה מהאלמנטים שלימים גיליתי במחקרים בחו"ל ובמחקרים שלי בארץ. קודם כל, פחד עצום של אנשים לדבר איתו, מורל ירוד, תחלופה גבוהה של עובדים ועוד. הם קראו לו 'המנהל מהגיהינום', והוא החזיק עליהם כספת של חומרים 'מרשיעים' כביכול כדי הטיל עליהם אימה.

"ההתנהלות שלו כלפי העובדים היתה פרנואידית לחלוטין. אני זוכר שכשניגשתי להגיד שלום לקב"ט – בכל זאת, הייתי איש משטרה לשעבר – הוא התייחס לצעד הזה כאילו אכלתי חזיר ביום כיפור, והאשים אותי איך העזתי בכלל לדבר עם מישהו בלי אישורו.

"מעבר לכך, ההתנהלות כולה היתה לא הוגנת: קרטונים שלמים של מועמדים שהגישו בקשות במסגרת 'קולות קוראים' שהחברה השקיעה בהם הרבה כסף אך הם אפילו לא נפתחו, או פניות של בית משפט שהתעלמו מהן. אמרתי לעצמי: אם אני נשאר פה עוד כמה חודשים, אתגעגע למשטרה.

"ההתנהגות שלו הייתה כל כך בלתי קבילה, שאחרי שלושה שבועות עליתי למנכ"ל ואמרתי לו 'אני עוזב, אבל משאיר לכם צוואה: כתבתי מסמך ובו כל מה אתם צריכים לעשות כדי לנהל את העובדים כמו שצריך. מוזמנים לקרוא ולהפנים'. והלכתי.

"אחרי שלושה שבועות עליתי למנכ"ל ואמרתי לו 'אני עוזב, אבל משאיר לכם צוואה: כתבתי מסמך ובו כל מה אתם צריכים לעשות כדי לנהל את העובדים כמו שצריך. מוזמנים לקרוא ולהפנים'. והלכתי"

"בינתיים מצאתי עבודה אחרת, אבל אז להפתעתי מתקשרים אלי מהחברה ואומרים לי 'תחזור ותעבוד במקביל למנהל המתעמר. הוא יהיה אחראי על משאבי אנוש ואתה על כל השאר'. אמרתי להם: 'אתם לא הבנתם. אולי לא הסברתי את עצמי כמו שצריך. במקום שבו אתם שמים מעל לעובדים אדם עם ערכים פגומים כאלה, אני לא אהיה'.

"ואז קרה הלא יאמן והחריג שכמעט לא נתקלתי בו מאז: הם פיטרו אותו ומינו אותי במקומו. אמרו: 'קח, תממש את הצוואה שלך. טפל בעובדים כמו שאתה חושב שצריך'. זאת היתה המהפכה הראשונה שלי".

התעמרות בעבודה, אילוסטרציה (צילום: sefa ozel / iStock)

התעמרות בעבודה, אילוסטרציה (צילום: sefa ozel / iStock)

לא מאמין בשינוי מבפנים

מאירי התקדם בעולם הייעוץ הארגוני והתמחה בין היתר בפסיכולוגיה תעסוקתית וארגונית אבל המשיך להיתקל בעוד ועוד מנהלים ומנהלות מתעמרים, והחל להבחין בדפוסים קבועים. למשל, הפחד המתלווה אצל העובדים, תחושת השבי שבה הם נתונים, האופן שבו ההתעמרות של מנהל בכיר מדביקה גם את המנהלים שתחתיו, ונטייה של נפגעי ההתעמרות להאשים את עצמם, בסגנון "אם מציקים לי, כנראה שאני עושה משהו לא בסדר".

"אחרי חברת התקשורת התמניתי כמנכ"ל בחברה אחרת, שהבעלים שלה ביקש ממני לעשות האזנות לעובדים ומעקבים אחריהם כי טען שהם גונבים כסף", מאירי מספר בריאיון לזמן ישראל. "כל החברה הייתה עם תרבות איומה של פחד, שזה אחד הסיפטומים הכי מובהקים לסביבה מתעמרת. אמרתי לו שאני לא מוכן להיות שם, החזרתי את המניות שלי ועזבתי.

"אני יודע שבדרך כלל עובדים שרואים התעמרות שותקים, אבל אני לא יכול לשתוק. ואני גם לא מאמין בביטוי 'שינוי מבפנים'. אני חושב ששינוי מבפנים זה רק מה שהתולעים אומרות בגוף שלנו.

"אני יודע שבדרך כלל עובדים שרואים התעמרות שותקים, אבל אני לא יכול לשתוק. ואני גם לא מאמין בביטוי 'שינוי מבפנים'. אני חושב ששינוי מבפנים זה רק מה שהתולעים אומרות בגוף שלנו"

"התחלתי לחפש מכנה משותף בין התנהגויות שונות של מנהלים בארגונים וכך הגעתי לנושא הזה. וגיליתי שמלבד מאמר אחד משנת 2005 של שולמית אלמוג (על 'התנכלות תעסוקתית') בעצם לא נכתב על הנושא כמעט כלום, אין מסורת של עיסוק בתופעה, ואין גם ספרות".

את ההארה הגדולה קיבל ב-2010, במהלך טיסת לילה מארה"ב. "קראתי בעיתון אמריקאי על אישה שזכתה בתביעה נגד מעסיקו של בעלה, אשר התאבד עקב התעמרות ממושכת שעבר בעבודה.

דיכאון. אילוסטרציה (צילום: istockphoto/Overearth)

דיכאון. אילוסטרציה (צילום: istockphoto/Overearth)

"בתיאור המקרה מכמיר הלב הזה מצאתי קווים משותפים למקרים שנחשפתי בהם כפסיכולוג וכמומחה ליחסי עבודה. ככל שהרביתי להרהר בכתבה ובדרך סיומו הטרגי של מקרה התעמרות קשה בעבודה, כך התברר לי שמדובר בתופעה שאינני מוכן שתוסר מסדר היום שלי. ומאז לא חדלתי לעסוק בה".

הוא הפך את חקר התופעה לעיסוקו המרכזי ולפני עשור גם הוציא את הספר הראשון בישראל שבוחן את התופעה במונחים מקצועיים. "התעמרות בעבודה" הוא לא רק תיעוד של עדויות משתפכות אלא מדריך אפקטיבי לעובדים שמחפשים אישור מקצועי למערכת יחסים עקומה בינם לבין הממונים עליהם, ומורה נבוכים לארגונים שצוללים במדרון המסוכן לעבר תרבות מתעמרת.

הספר מכיל שאלונים לעובדים, סוקר את המחקר העולמי, מאבחן מהי התעמרות וכיצד מזהים אותה, ומציג את המחקרים החלוציים בתחום בישראל, בעיקר בקרב רופאים, עובדים סוציאליים וסגל אקדמי. "כשהוצאתי את המהדורה הראשונה ב-2013 לא ידעו אפילו איך להגדיר את התופעה. נאלצתי לקרוא לה 'המגפה השקטה'. כי הממדים היו של מגפה מתפשטת, אבל היחס הכולל היה השתקה מוחלטת. הנושא היה בחיתוליו".

"כשהוצאתי את הספר ב-2013 לא ידעו אפילו איך להגדיר את התופעה. נאלצתי לקרוא לה 'המגפה השקטה'. כי הממדים היו של מגפה מתפשטת, אבל היחס הכולל היה השתקה מוחלטת. הנושא היה בחיתוליו"

בהרצאות הוא הגדיר באותם הימים את ההתנהלות הבריונית הזאת כ"התעללות פסיכולוגית בעובדים". אבל הקהל נרתע מהביטוי הקשה הזה. "ראיתי שהם זזים באי נוחות. למרות שהתעללות פסיכולוגית זה בדיוק זה. כי האמת כואבת. אנשים לא אוהבים לחשוב שבמקום העבודה שלהם מתרחשת התעללות. אז חיפשתי מונח נוח יותר, שישמע חמור אבל ייחודי. התחלתי להשתמש בהתעמרות. לפני כן לא היה מקובל להשתמש במונח הזה כלל".

כששואלים אותו מה הוא מקרה ההתעמרות הקשה ביותר שבו נתקל, הוא עונה בחיוך: "זה כמו 'בחירתה של סופי'. אבל באופן עקרוני המקרים הקשים נמדדים אצלי לפי התוצאות: משפחות שמתפרקות, אנשים שמנסים להתאבד.

בריאות הנפש. אילוסטרציה (צילום: istockphoto/Nadzeya_Dzivakova)

בריאות הנפש. אילוסטרציה (צילום: istockphoto/Nadzeya_Dzivakova)

"היה לי מקרה של אקדמאי גדול בתחומו שעולם המדעים הפסיד בגיל 50 בגלל שהוא נאלץ להתרחק מתחומו כתוצאה מטראומת ההתעמרות, ובגלל שהמתעמר דאג לעשות לו שיימינג נוראי בכל המקומות, ולספר שהוא חולה נפש וירד מהפסים.

"או סטאז'ר רפואה מצטיין ומבריק שגם התנדב ב'רופאים לזכויות אדם' והיום הוא פועל יומי בתעשיית המזון כי ההתעמרות ריסקה אותו. הרבה מקרים כאלה של עובדים מצטיינים שההתעמרות דרסה והשליכה בצד הדרך".

מעניין שאתה טוען בספר שלך שהקורבן הקלאסי להתעמרות הוא דווקא עובד טוב, חרוץ, אכפתי. כזה שלוקח ללב ביקורת, שרוצה להצטיין. לאו דווקא העובד העצלן או הכושל.
"אכן, כיוון שהעובד הטוב מכיל מטבעו. הוא אינו מגיב בתוקפנות ומתקשה לשים גבולות למתעמר, אז קל יותר להיטפל אליו. זאת דינמיקה שקשורה למבנה האישיות של שני הצדדים. אפשר לנצל עובד טוב ומסור יותר בקלות, לשדר כלפיו אמפתיה מזויפת, להגיד לו את כל המילים הנכונות. העובד הטוב הוא אדם מצפוני עם מוסר גבוה שאכפת לו מהארגון, ומולו מתייצב אדם שחושב באופן קר, ללא ייסורי מצפון וללא גבולות. אז זה לא כוחות".

"העובד הטוב מכיל מטבעו. הוא אינו מגיב בתוקפנות ומתקשה לשים גבולות למתעמר, אז קל יותר להיטפל אליו. זאת דינמיקה שקשורה למבנה האישיות של שני הצדדים. אפשר לנצל עובד טוב ומסור יותר בקלות"

אתה קובע שאחד מכל שלושה עובדים בישראל יעבור התעמרות בעבודה לפחות פעם אחת בקריירה שלו. הרבה יגידו שזה נתון מופרז ממש.
"לא רק שזה לא נתון מופרז, למעשה הוא שמרני. המספרים האמיתיים בחלק מהמגזרים גבוהים יותר. כשהתחלתי לעסוק במחקר ההתעמרות, דיברתי על אחד מכל חמישה עובדים. וכבר אז אמרו לי 'אתה מגזים, מניעה אותך האג'נדה'.

"אחר כך עברתי בהדרגה לאחד מכל ארבעה. כיום מדברים בעולם המערבי כולו על אחד משלושה. אבל אם תסתכל על המחקר שביצעתי בקרב עובדים סוציאלים שבו היו למעלה מ-600 נבדקים, תגלה מספרים גבוהים אף יותר".

מחאת העובדים הסוציאליים בכיכר הבימה בתל אביב, ב-6 ביולי 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

מחאת העובדים הסוציאליים בכיכר הבימה בתל אביב, ב-6 ביולי 2020 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אתה מציין בספר שבעולמות הרפואה, האקדמיה והעבודה הסוציאלית ההתעמרות רווחת יותר מבמקצועות אחרים. והשאלה היא מדוע דווקא בתחומים שדורשים עצמאות, אינטיליגנציה, הכשרה וכו' ההתעמרות פורחת יותר נגיד מאשר במפעל שמייצר גרביים?
"הסיבה הראשונה היא הצורך להפעיל מניפולציה בהתעמרות דווקא במקצועות חופשיים. כשיש לך עובד שהוא סדרן סחורה בסופר, ההתעמרות די פשוטה, פשוט דורכים עליו. הבוס לא צריך להפעיל אסטרטגיה גדולה כדי למרר את חייו של פועל מן השורה שעובד בעבודה פיזית, הוא פשוט מתייחס אליו כאל מקק.

"לעומת זאת, במקצועות שדורשים יכולת חשיבה, עצמאות מחשבתית או אומץ לב – שם כבר צריך להפעיל מניפולציות. שם אנחנו רואים התעמרות אסטרטגית.

"כאשר עובדת סוציאלית כותבת דוח על מטופל והמדריכה שלה מתחילה להיטפל לזוטות ולשטויות או מציעה לה בנימוס לרכך את הדוח, אז היא מנצלת את העמימות הגלומה בתפקיד כדי להשיג יותר שליטה בעובדת. לכן במוסדות חינוך ובמוסדות רפואה יש יותר התעמרות, כי התפקידים האלה הם עמומים יותר – המשימות הן מורכבות, והשיפוט הוא ערכי.

"כשעובדת סוציאלית כותבת דוח על מטופל והמדריכה שלה מתחילה להיטפל לזוטות ולשטויות או מציעה לה בנימוס לרכך את הדוח, אז היא מנצלת את העמימות הגלומה בתפקיד כדי להשיג יותר שליטה בעובדת"

"אם רופא בכיר מאשים בקול רם מתמחה שהוא 'רוצח', והמטופלים מסביב שומעים זאת, ההשפעה הפסיכולוגית על אותו מתמחה היא איומה, גם כלפי תדמיתו העצמית וגם כלפי הקולגות שלו. המניפולציה חשובה, היא כמו קורי עכביש שעוטפים אותך לאט לאט ועד שאתה מבין שנלכדת זה מאוחר מדי.

"גם במוסדות החינוך – תופעת ההתעמרות בעבודה פורחת. מישהו כתב פעם במחקר שהאוניברסיטאות הן מעין 'צלחת הפטרי של ההתעמרות'. למה? כי קודם כל ניהול אינו פרופסיה באוניברסיטאות, אתה ממונה לדיקן לא בהכרח בגלל יכולות הניהול שלך, אלא בגלל מעמדך האקדמי. ויש אגו, מערכות יחסים ממושכות לאורך שנים, ותחרות מאוד גדולה. כנ"ל בעולם הרפואה: היררכיה רבה, טוטאליות, עצימות גבוהה".

אנשי רפואה. אילוסטרציה (צילום: iStock)

אנשי רפואה. אילוסטרציה (צילום: iStock)

אז בוא נוסיף את עולם התקשורת שמפרנס לא מעט תחקירים בשנה האחרונה. התקשורת מתחילה להכיר בנגע ההתעמרות שהיה ידוע שנים, אבל הושתק.
"בהחלט, גם על עיתונאים צריך להפעיל מניפולציות משמעותיות כדי להתעמר בהם. על עיתונאי לא מספיק סתם לצרוח. צריך פרקטיקות מתוחכמות יותר: תיזוז, גחמות, פגיעה בבטחון עצמי, קטנוניות, הדרה, צנזורה וכיו"ב. במובן זה התקשורת שייכת לקבוצת המקצועות שמנית קודם לכן".

חליפה והתנהגות פסיכופטית

מאירי מפריד בין התעמרות הנובעת משגיאות בניהול או תרבות ארגונית קלוקלת, לבין התעמרות שנובעת מתכונות פסיכופתית של מנהל. הראשונה ניתנת לשליטה ותיקון, השנייה הרבה פחות. הראשונה גם קלה יותר לאיבחון.

"המתעמרים הפסיכופתים מערימים על כולם. קשה מאוד לשים לב שהם כאלה. המתעמר שזיהיתי בחברת התקשורת בה עבדתי נראה כמו מיליון דולר. באיזור תעשיה מצ'וקמק הוא תמיד הסתובב בחליפת שלושה חלקים. היו לו נעליים מצוחצחות והוא דיבר בשפה גבוהה על צדק, שוויון ואחווה. הוא היה אינטלקטואל משכיל, אבל אדם זוועתי".

אתה מאפיין במחקר שלך סוגים שונים של התנהגות פסיכופתית בהקשרים של עולם העבודה – נרקיסיזם, סוציופתיה, פראנויה והתנהגות היסטריונית (נטייה למצבי רוח קיצוניים וצורך כפייתי בתשומת לב). ואתה גם מבהיר שהתעמרות פסיכופטית אינה נדירה כלל וכלל.
"מחקרים בארה"ב הראו שכמות הפסיכופתים, סוציופתים, פרנואידים, היסטריונים ודומיהם מהווים בסביבות 2% מהאוכלוסיה כולה. אבל כמות הפסיכופתים בין מנהלים בכירים ברמות בכירות הוא מעל 10%, ולפעמים אפילו 15%. אין מחקר שמדבר על פחות מ-10% של פסיכופתיה בקרב עמדות בכירות של ניהול".

"מחקרים בארה"ב הראו שכמות הפסיכופתים, סוציופתים, פרנואידים, היסטריונים ודומיהם מהווים בסביבות 2% מהאוכלוסיה כולה. אבל כמות הפסיכופתים בין מנהלים בכירים ברמות בכירות הוא מעל 10%"

10% אחוז מהמנהלים הבכירים יש להם מרכיב סוציופתי או פסיכופתי באישיותם?
"בהחלט. והמבחן מבוסס על הפרעה אישיותית סוציופתית בעזרת מדריך המחלות הבינלאומי. עכשיו, יש בחברה האנושית פסיכופתים 'שאינם מסתגלים', ואלה יושבים בכלא או מאושפזים במוסדות פסיכיאטריים. הבעיה שלנו כאן היא עם מה שאנחנו קוראים 'פסיכופטים מסתגלים'. אלה יכולים להגיע לעמדות בכירות מאוד של ניהול, ואפילו לנשיאות ארה"ב או רוסיה או קוריאה הצפונית.

"מתעמרים אלה לא מודעים לנזק שהם עושים. הם כהי חושים לעובדה שאדם סובל בגללם. לא אכפת להם שמישהו חווה טראומה או מקבל פריחה בגוף, או צריך ללכת לפסיכולוג. לא מזיז להם שמשפחתו של אדם מתפרקת כי הוא חווה התעמרות. הם אדישים לגמרי. ובחלק שולי של המקרים הפתולוגיים, אפשר אפילו לראות הנאה סדיסטית מהסבל שהם גורמים".

ולמרות שהם גורמים צער וסבל, יש סביבם הילה. מעריצים אותם. רוצים להידמות להם.
"ודאי. יש אלמנט של הזדהות עם מי שכוחני ודורסני, קודם כל כי הרבה פעמים הוא גם מצליחן. במקומות עבודה רואים נטייה להתאהב במתעמר. זה קצת תסמונת שטוקהולם של הזדהות עם התוקפן, וקצת מחשבה מיושנת שכדי להצליח צריך להיות אדם רע".

"במקומות עבודה רואים נטייה להתאהב במתעמר. זה קצת תסמונת שטוקהולם של הזדהות עם התוקפן, וקצת מחשבה מיושנת שכדי להצליח צריך להיות אדם רע"

אם אנחנו מדברים על אנשים שמשהו כה פגום במבנה האישיות שלהם, המסקנה שלי היא פסימית. שאין לנו הרבה מה לעשות במקרה כזה.
"הו, יש לנו המון לעשות. קודם כל ארגונים צריכים להתחיל לעשות כבר בתהליך המיון. אני מסביר לארגונים שצריך לבדוק לא רק מה המועמד לתפקיד ניהולי יודע, אלא מיהו המועמד. הדרך הכי טובה לנבא התנהגות של אדם היא להסתכל על התנהגותו השכיחה בעבר.

"אם אתה מגייס מנהל – תרים כמה טלפונים, תבדוק כיצד התנהג בתפקידים אחרים, מה הממונים הקודמים שלו אומרים עליו, בדוק ברשתות החברתיות. אנחנו ארץ קטנה וזה קל מאוד. גם כאשר מקדמים אדם לתפקיד ניהולי – יש לבדוק האם התפקיד מתאים לו. אפשר למנוע את המקרה הקלאסי של מינוי רופא מעולה לתפקיד מנהל מחלקה גרוע. זה לא בשמיים. וצריך להכשיר אנשים לניהול גם במיומנויות רכות".

תגדיר מיומנויות רכות.
"תיקצוב ותיכנון הן מיומנויות קשות. מיומנות רכות של ניהול הן אינטיליגנציה רגשית, היכולת להבין את הרגשות שלך והרגשות של האחר, היכולת להבין סיטואציות חברתיות, היכולת לתקשר, להפגין אמפתיה אמיתית כלפי עובד, לנהל משא ומתן הוגן או להעביר ביקורת מידתית.

מתח במקום העבודה. אילוסטרציה (צילום: invincible_bulldog/iStock)

מתח במקום העבודה. אילוסטרציה (צילום: invincible_bulldog/iStock)

"אריסטו אמר שצריך 'לכעוס במידה הנכונה, בזמן הנכון, על האדם הנכון'. את זה קל להגיד, אבל קשה יותר ליישם. אבל אפשר להתחיל ללמד מיומנויות רכות כבר מהגן, כמו שעושים בנורווגיה, למשל. כך אתה תקטין את הנזקים העתידיים".

איך באמת המצב בישראל לעומת מדינות אחרות?
"המצב בישראל דומה למצב בארה"ב, למשל. בסוף מדובר במגפה עולמית. נכון להיום המדינות הפחות מוכות התעמרות הן מדינות סקנדינביה, גם בגלל חינוך מגן הילדים וגם בגלל שהן יותר סוציאליסטיות. שם מנכ"ל לא מרוויח פי-1,500 מהעובד הממוצע. יש איזה הצנע לכת אמיתי, אז שם יש פחות התעמרות".

כלומר יש קורלציה בין מדינת הרווחה לבין סביבת עבודה בטוחה ונעימה?
"הקישור שאני עושה הוא בין איכות הניהול לבין מידת נפיצות ונפוצות תופעת ההתעמרות. ככל שהניהול הוא ישן יותר – כוחני, בלי שקיפות ועם ממשל תאגידי לקוי – כך תהיה יותר התעמרות. ככל שהממשל התאגידי יותר נכון ואיכותי, תהיה פחות התעמרות.

"ככל שהניהול הוא ישן יותר – כוחני, בלי שקיפות ועם ממשל תאגידי לקוי – כך תהיה יותר התעמרות. ככל שהממשל התאגידי יותר נכון ואיכותי, תהיה פחות התעמרות"

"ולכן במדינות מתקדמות ובארגונים מתקדמים שבהם העובד מוצב במרכז ולא רק כהצהרה על הקיר, תהיה פחות התעמרות ואם תהיה התעמרות היא תטופל יותר מהר ונכון".

אבל אנחנו רואים גם התעמרות בהייטק. שם העובד מרוויח יפה, אבל אין לו חיים פרטיים. הוא הופך עבד הלכוד בכלוב של זהב.
"זה נכון, יש מקרים של התעמרות בעולם ההייטק, וחלקם אפילו קשים מאוד, אך יחד עם זאת הם מועטים יותר. קודם כל באופן כללי על פי רוב הניהול בעולם ההייטק הוא נאור ומתקדם יותר, בוודאי יותר מאשר בצה"ל, במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות ובמוסדות החינוך והבריאות.

פסיכופטיה. אילוסטרציה (צילום: iStock)

פסיכופטיה. אילוסטרציה (צילום: iStock)

"וגם, בסוף בהייטק יש אופציות אחרות. בדרך כלל ניתן לעבור יותר בקלות למקום אחר או להחליף את כלוב הזהב בכלוב מפלטינה. עובד שסובל מהתעמרות בחברת החשמל או ברכבת ישראל לא ממש יכול לקום ולעזוב בקלות לחברה המתחרה".

להפוך את המוח של העובד לפירה

אלמנט התעתוע בנפגע ההתעמרות הוא חשוב ומרכזי. התחקירים והמחקרים גם יחד מראים שפעמים רבות העובד אינו יודע באיזה בוס יפגוש בכל יום נתון – הרך או המאיים – והציפיות או החרדות הופכים אותו חלש ותלותי יותר בתקוותו (הנכזבת לרוב) ליחס הולם ואמפתי. הוא במצב מתמיד של חוסר ודאות, נתון לשלטון הגחמות ומצבי הרוח הקיצוניים של הממונה עליו.

כך, למשל, תיארה זאת אחת העיתונאיות שהתראיינה לתחקיר זמן ישראל על ליסה פרץ, לשעבר עורכת מוסף "גלריה" ב"הארץ", אשר התעמרה במשך שנים בעובדיה ולבסוף פוטרה:

"אם היא מגיעה עם מצב רוח, היא מתחילה להשתגע על כולם. מחפשת קורבן, מתחילה לצעוק, צרחות איומות ממש. אני אפילו לא זוכרת את התוכן. הוא חסר משמעות. זה פרץ של צרחות מחרידות עד שהיא מסיימת ואז זהו. עוזבת את החלל הפתוח. וכולם מסתכלים מסביב זה על זה בתימהון, בתחושה של מה קרה פה הרגע. ואחר כך ממשיכים לעבוד.

"ולפעמים היא הייתה נרגעת והופכת חביבה אליך מאוד. נחמדה, סימפטית, וזה הכי נורא. זה הכי נורא. כי אתה מפתח תקוות שאולי היא מחבבת אותך, וממש מקווה שכך זה יימשך. שאולי משהו השתנה עכשיו ואני לא אחטוף יותר. כמובן, זה לא מחזיק הרבה זמן".

מאירי מכיר היטב את הסינדרום הזה. "מדובר בקטע מניפולטיבי ומתעתע של מתעמרים שהם דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד. הם משנים את גישתם לזולת באותה מהירות כמו חתול שלרגע מגרגר ומתפנק ואז לפתע מחדיר את ציפורניו אל תוך הבשר ושורט אותך".

ליסה פרץ בתוכנית "סוכן תרבות", מאי 2020 (צילום: צילום מסך, כאן 11)

ליסה פרץ בתוכנית "סוכן תרבות", מאי 2020 (צילום: צילום מסך, כאן 11)

עד כמה מטרת ההתעמרות היא לחרפן את העובד? שהוא לא יבדיל בין טוב ורע, או בין ביקורת לגיטימית ולא לגיטימית?
"לכולנו יש כושר אדיר ברמייה עצמית. אנחנו יודעים לשנן בראשנו משפטים שקריים: 'זה לא הוא, זה אני'; 'אם כולם אומרים לי שאני לא בסדר, אז כנראה שאני לא בסדר'; 'אם בחרו בו להיות מנהל אז כנראה שהוא יודע טוב יותר' וכן הלאה.

"אבל ערעור והשפלת העובד בדרך כלל אינם המטרה הסופית, אלא הרחקתו מהארגון. המחקר מראה כיצד אחרי שמנהל מתעמר נפטר מעובד, הוא מוצא קורבן חדש די מהר, בממוצע אחרי שישה שבועות. כי הוא פשוט לא יכול בלי מישהו להתעלק עליו. מדובר בצורך פנימי ונפשי".

"ערעור והשפלת העובד בדרך כלל אינם המטרה הסופית, אלא הרחקתו מהארגון. המחקר מראה כיצד אחרי שמנהל מתעמר נפטר מעובד, הוא מוצא קורבן חדש די מהר, בממוצע אחרי שישה שבועות"

וזה מוביל אותנו למונח המאוד אופנתי 'גזלייטינג' – מה שאתה מכנה בספרך "עמעום הדעת".
"אם צריך לתת דימוי ציורי לעימעום הדעת, הייתי אומר שזה כאילו לוקחים את המוח שלך והופכים אותו לפירה. הרעיון הוא לגרום לך לאבד אמון בעצמך, כל פעם קצת.

"למשל, אם העובד נכנס בבוקר למחשב שלו והקובץ שהכין נעלם או שיש בו שינויים, וכאשר הוא שואל מה קרה אומרים לו 'אתה עשית את השינויים', למרות שמישהו אחר ביצע אותם. או שמאשימים אותו שלא עדכן על פעולה שדווקא כן עדכן עליה. או שהבוס מעיר לו 'אמרתי לך שהישיבה בשלוש, למה באת בארבע?'

"וכך, באמצעות מתן הוראות סותרות ומבלבלות, העובד מאבד אט אט את בטחונו. הרבה פעמים העובד יודע בתוכו שהוא צודק, אבל אין לו הוכחה לכך. אז שפיותו, תפיסת המציאות שלו וכתוצאה מכך גם יכולתו לקבל החלטות שקולות – נפגעים.

מניפולציה וגזלייטינג. אילוסטרציה (צילום: iStock)

מניפולציה וגזלייטינג. אילוסטרציה (צילום: iStock)

"הגזלייטינג כולל תמיד אלמנט מניפולטיבי מצד התוקפן, כי הוא דורש יצירתיות ומחשבה. וכשזה קורה במקום העבודה, כלומר בזירה של לחץ קבוצתי – המצב קשה יותר. יש ניסוי במסגרתו מציירים שלושה חיצים ושואלים קבוצה של אנשים איזה חץ הוא ארוך יותר. ולמרות שאתה יודע איזה חץ ארוך, מתברר שאם שלושה אנשים לפניך יגידו אחרת, גם אתה תחשוב כמוהם".

עד כמה גזלייטינג שכיח במסגרת התעמרות בעבודה?
"ברמות הגבוהות של התעמרות הוא כמעט חלק מהפק"ל. כמעט תמיד יופיע היבט של עמעום הדעת".

הממצאים שאתה מביא בחלוקה המגדרית של התופעה יכולים להפתיע. אתה מוצא שמספר המנהלות המתעמרות גדול, ושמספרן גבוה מחלקן היחסי באוכלוסיית המנהלים הבכירים. הציפיה הטבעית הייתה שניהול נשי דווקא יביא תרבות ארגונית אחרת, נאורה יותר.
"נכון. הנתונים מראים שכ-60% מהמתעמרים בישראל הם גברים וכ-40% נשים, למרות שהיחס בין גברים לנשים בעמדות ניהול הוא 1:7 לטובת הגברים. גברים מתעמרים גם בנשים וגם בגברים, אבל מעט יותר בגברים. נשים לעומת זאת מתעמרות יותר מפי-2 בנשים מאשר בגברים.

"הנתונים מראים שכ-60% מהמתעמרים בישראל הם גברים וכ-40% נשים. גברים מתעמרים גם בנשים וגם בגברים, אבל מעט יותר בגברים. נשים לעומת זאת מתעמרות יותר מפי-2 בנשים מאשר בגברים"

"אני מסכים שמספרן הגבוה של נשים מתעמרות יכול להפתיע, והניחוש המושכל שלי למספר הגבוה של מנהלות מתעמרות הוא שיש נשים אשר מאמצות לעצמן שיטות ניהול לא ראויות הנחשבות 'גבריות' מתוך הנחה שרק בעזרתן הן יכולות לפלס דרך בעולם ניהולי.

"במילים אחרות, יש נשים מנהלות אשר אומרות לעצמן 'כדי להצליח בעולם הזה אני אחקה את הדפוס הגרוע של הגברים', במקום לאמץ שיטות ניהול מתקדמות יותר ולשנות את התרבות הניהולית הגרועה של חלק מהגברים".

אן התוואי ומריל סטריפ בסרט "השטן לובשת פראדה", העוסק בעורכת מתעמרת (צילום: 20th Century Fox)

אן התוואי ומריל סטריפ בסרט "השטן לובשת פראדה", העוסק בעורכת מתעמרת (צילום: 20th Century Fox)

אתה רואה הבדלים בין סגנון מתעמר של גבר לבין זה של מתעמרת אישה?
"נשים יותר חכמות מגברים ולכן לעיתים יודעות לבצע התעמרות בצורה יותר מניפולטיבית. גברים עושים את זה בפחות חן, באופן כוחני ובוטה יותר. וככל שהמניפולציה יותר עמוקה ומורכבת, כך קשה יותר להשתחרר ממנה".

אם אנחנו נמצאים בפיתחו של עידן המי-טו של ההתעמרות, עם הצעת חוק שאולי תעבור ועיסוק נרחב של התקשורת בנושא – צריך להיות מוכנים גם לניצול לרעה שיבוא. הטענות על התעמרות יכולות להפוך לכלי נשק של עובדים שפוטרו, וגם לאמצעי נקמה שקרי נגד מנהלים ומנהלות.
"אני מסכים לחלוטין, ואני גם מסכים שלא כל מנהל שמרים את הקול הוא מנהל מתעמר. אני חושב שמקום עבודה אינו קייטנה. יש לו דרישות, מטלות, הנחיות, אחריות, תקציב שצריך לעמוד בו וכו'. אבל יש הבדל עצום בין ניהול דורשני לניהול דורסני. ויש הרבה ניואנסים כאן. למשל, מנהל שדורש מעצמו ולא רק מאחרים, או מנהל שדורש עם נימוק ועם קונטקסט מול כזה שסתם שולח למשימות סרק מזלזלות.

"לא כל מנהל שמרים את הקול הוא מנהל מתעמר. אני חושב שמקום עבודה אינו קייטנה. יש לו דרישות, מטלות, הנחיות, אחריות, תקציב שצריך לעמוד בו וכו'. אבל יש הבדל עצום בין ניהול דורשני לניהול דורסני"

"אנחנו יודעים על בין 2% ל-3% של תלונות שווא על התעמרות, נתון דומה למספר תלונות השווא במקרה של הטרדה מינית. אבל הבעיה בהתעמרות שבניגוד להטרדה מינית עדיין אין חוק, אז הפסיקה עדיין פתוחה יותר לפרשנות. ברגע שיהיה חוק ותקנות, הם יכולים לעשות סדר בדברים. נכון להיום, החקיקה והפסיקה מדדות אחרי המציאות".

אתה לא חושש שחקיקה תאפשר לכל עובד שפוטר לטעון "התעמרו בי"?
"כבר היום בהרבה מאוד תביעות פיטורים מכניסים טענות התעמרות בשיטת מצליח. זה שגוי מוסרית ופוגע בקייס של התעמרות. למשל ראינו במקרה של שירה רבן (שהפסידה בתביעת ההתעמרות נגד שרה נתניהו, א"ה) שהיא עבדה בסך הכל 21 יום, שמתוכם עשרה ימים המעבידה שלה כלל לא היתה באזור.

"גם ראינו שהיא הגזימה בתיאורי מקום העבודה הנוראי כבר מההתחלה. הנטייה להפריז קיימת, אבל כמות תלונות השווא תפחת, כי הכלים לבדוק התעמרות ישתכללו גם הם".

שרה נתניהו בבית המשפט בתביעה שהוגשה נגדה על התעמרות על ידי שירה רבן, 23 בדצמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

שרה נתניהו בבית המשפט בתביעה שהוגשה נגדה על התעמרות על ידי שירה רבן, 23 בדצמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

התוצאה יכולה להיות מנהלים מפוחדים – כאלה שלא יעזו להגיד כלום לעובדים מפחד שיאשימו אותם בהתעמרות.
"את המנהלים המפוחדים צריך יהיה להכשיר לעולם פתוח, לא לעולם מפחיד. המטרה שלי היא שכמו שהחוק להטרדה מינית שינה לטובה את השיח במקומות העבודה, כך גם השיח המקצועי יושפע לטובה מהחקיקה נגד התעמרות. אתה רוצה לפטר מישהו? תעשה את מה שצריך. תזמין אותו, תסביר לו.

"המשפט שאני שומע לפעמים במקומות עבודה הוא 'אנחנו לא מפטרים אנשים, אלא גורמים לאנשים להתפטר'. המשפט הזה מזעזע אותי. כי ברור שאתה 'גורם לעובד להתפטר' על ידי התעמרות. ומדהים אותי לשמוע מנהלים שאומרים זאת בגאווה!

"המשפט שאני שומע לפעמים הוא 'אנחנו לא מפטרים אנשים, אלא גורמים לאנשים להתפטר'. זה מזעזע אותי. כי ברור שאתה 'גורם לעובד להתפטר' על ידי התעמרות"

"תראה כמה אנחנו חכמים: במקום לקרוא לעובד ולעשות לו שימוע כמו שצריך, אנחנו ממררים את חייו עד שהוא מבקש נפשו למות ולברוח. זאת בושה וחרפה ואת התרבות הזאת אני רוצה לשנות מהיסוד".

הנזק לארגון ולמשק הישראלי כתוצאה מהתעמרות בעבודה

מאת: איתן מאירי

על פי הערכה שמרנית, העלות השנתית למשק בגין התעמרות שמתרחשת במקומות עבודה אינה פחותה מהסכום של 17 מיליארד ש"ח. על פי מחקרים שנערכו בעולם, העלות המוערכת הינה כ 2% מהתמ"ג ובהתאמה לתמ"ג הישראלי לשנת 2021 – כ- 25 מיליארד ₪. אני מניח כי הקורא הסביר מתקשה לעכל מספרים אלו אשר יובהרו בהמשך. המאמר עוסק בנושא בו אני פועל, חוקר ומטפל למעלה מעשור וידון ב 5 נושאים:

א: מהי התעמרות בעבודה?

ב: מהם הנזקים לפרט?

ג: מהם הנזקים למעסיקים ולמשק?

ד: מה צריך לעשות ברמה הלאומית?

ה: מה צריך לעשות ברמת הארגון שלך?

 

א: מהי התעמרות בעבודה?

התעמרות בעבודה כפי שהוגדרה בהצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה 2015 וכפי שאני מביא אותה כאן בקיצורים קלים, היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור בעבורו סביבת עבודה עוינת במסגרת העבודה, לרבות אחת או יותר מהתנהגויות אלה:

  • התייחסות מבזה או משפילה לרבות קללות, צעקות, האשמות שווא, הפצת שמועות.
  • שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות על ידי הצבת דרישות לא סבירות, הטפלות קנטרנית למעשיו, הצרת סמכויות מטעמים לא ענייניים.
  • הטלת משימות על אדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ואשר אינן נוגעות לתחומי תפקידו.
  • הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים.
  • יחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או יחוס לאדם כישלונות לא לו דרך הצגה מעוותת של ההתרחשויות / הסתרה ועוד.
  • נקיטת פעולות לבידוד חברתי או מקצועי של האדם.
  • נקיטת פעולות שיש בהן לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של האדם.

ההתעמרות יכולה להיות מכוונת כנגד כל אדם במסגרת העבודה בכל רמת תפקיד, ניהול או מגדר, והיא מוגדרת כהתעמרות כאשר היא נעשית לאורך זמן.

בימים אלה (3/2022) הצעת חוק זו הונחה מחדש על שולחן הכנסת.

נתונים:

  • אחד מכל שלושה עובדים יחווה במהלך הקריירה שלו התעמרות קשה במקום עבודתו אשר תטלטל את חייו (על פי מחקרים שנערכו בארץ אחוז הנפגעים אף גדול מכך).
  • 50% מנפגעי התעמרות בעבודה מתפטרים או מפוטרים מעבודתם.
  • מעל 2 מיליון ימי עבודה אובדים מידי שנה בישראל כתוצאה ישירה מהתעמרות.
  • 45% מנפגעי התעמרות בעבודה נפגעים בבריאותם הפיזית ו/או הנפשית.

 

ב: הנזקים לפרט

כאשר אדם עובד לאורך זמן בסביבת עבודה אשר הינה עוינת ומתנכלת עבורו הוא שרוי במתחים וברמת דחק (סטרס) מתמשך וכתוצאה מכך סיכוייו ללקות בחלק מהסימפטומים שברשימה הבאה גבוהים מאוד, כך על פי המחקרים בעולם כמו גם מתוך מעבודתי לאורך שנים עם מאות מטופלים:

  • דיכאון וחרדות ופגיעה במערכות יחסים
  • כאבי בטן / ראש / גב
  • בעיות שריר-שלד
  • פגיעה קוגניטיבית (קשיי ריכוז, קבלת החלטות, זיכרון)
  • התפרצות של מחלות אוטואימוניות (סוכרת, סרטן ועוד)
  • החרפת מחלות קיימות
  • קשיי שינה
  • פיברומיאלגיה
  • החלשות המערכת החיסונית
  • פוסט טראומה מורכבת (CPTSD) בכ 5% מהמקרים
  • פגיעה כלכלית

 

ג: הנזקים למעסיקים ולמשק (רשימה חלקית).

  • ריבוי היעדרויות עקב ימי מחלה וחופשה. בהערכה שמרנית מדובר על 2 מיליון ימי עבודה בשנה.
  • ירידה בתפוקות, פגיעה בלוחות זמנים וביכולת העמידה בדרישות השוק.
  • תחלופת יתר של עובדים שפירושה עלויות נוספות של איתור עובדים חליפיים, גיוסם והכשרתם.
  • הוצאות משפטיות ותשלום פיצויים בגין תביעות מצד עובדים שעברו התעמרות.
  • פגיעה בתדמית החברה.
  • יותר תאונות (תאונות דרכים ותאונות עבודה) בגלל מצב גופני / נפשי רעוע של עובדים שנפגעו מהתעמרות.
  • פגיעה במחוברות ובנאמנות העובדים לארגון ובנכונות "להגדיל ראש" ובמקביל:
  • יותר חבלות גניבות ומעילות.
  • עלויות יתר של דמי אבטלה ושל קצבאות נכות.
  • ירידה בתפוקת ובאיכות עבודתם של האנשים הקרובים לנפגעים ושל העדים להתעמרות בקולגות שלהם בשל הזדהות או אווירה קשה וירידה מורלית.
  • עלויות של מיליארדים למערכת הבריאות (בבתי החולים ובקהילה) בשל הצורך בטיפול פיזי ו/או נפשי בנפגעי ההתעמרות בעבודה.
  • עובדים מוכשרים יעילים ומקצועיים שנפלטים ממעגל העבודה לתקופות ארוכות, לעיתים לתמיד.

נתונים אלה על הנזקים הנגרמים כתוצאה מהתעמרות בעבודה עוזרים לסבר את האוזן עם הנתונים המספריים אשר הבאתי בפתיח. מומחי בריאות הציבור אשר דנתי איתם בנושא מעריכים כי רק עלויות מערכות הבריאות בהקשר זה עולות על 10 מיליארד ₪.

הן המדינה, הן הסתדרות העובדים (נציגי המעסיקים) והן המעסיקים עצמם מתעלמים, מקלים ראש או מזניחים את הטיפול בנושא. הסיבות לכך רבות אולם בראש ובראשונה הן נובעות מהעדר מודעות לקיומה של התופעה, להיקפיה ולנזקיה הכבדים, לעיתים טרגיים. מנהלים גם נוטים להתבלבל בין ניהול דורשני לניהול דורסני, כאשר הראשון הוא ניהול לגיטימי על מנת לעמוד בדרישות וביעדי החברה תוך שמירה על זכויות וכבוד העובד ואילו הסוג השני, הדורסני, עושה זאת בצורה המפרה את הזכויות הבסיסיות של כבוד האדם וחרותו.
לעיתים רבות המתעמר יוצר מצגי שווא לגבי מושא ההתעמרות שלו, מצגים המאפשרים לו להמשיך ולייצר נזקים מוסריים וכלכליים לאורך שנים. במקביל, לא פעם המתעמרים נתפסים בארגון כמסוכנים, ו/או כמקושרים ו/או כנקמנים באופן כזה שגם המנהלים שלהם וגם הקולגות שלהם יירתעו מלהעמיד אותם במקומם ומלהתעמת איתם.
נושא ההתעמרות בעבודה הוא נושא טעון ריגשית ובעל מורכבויות וטעון בפוליטיקה ארגונית ולא פעם ישנן ציפיות כי העניין "יסתדר מעצמו". בחינת הדברים במציאות מראה תוצאות אחרות; תמיד מצב הדברים רק ימשיך וידרדר אם לא ינקטו פעולות כנגד, דבר הנמצא בהלימה עם אמרה עממית הטוענת כי הדברים הרעים קורים לבד ואילו את הדברים הטובים צריך לייצר. אם כן, מה צריך לעשות?

 

ד: מה צריך לעשות ברמה הלאומית?

  • להשלים את חקיקת החוק למניעת התעמרות בעבודה, לייצר לו תקנות ולקדם קמפיין ארצי ממושך להעלאת המודעות לתופעת ההתעמרות בעבודה ולנזקיה. כשם שהחוק למניעת הטרדה מינית שחוקק לפני כ 25 שנים שינה את השיח ואת הגישה במקומות העבודה לנושא, כך גם החוק למניעת התעמרות בעבודה ישנה פרקטיקות ניהוליות ומנהיגותיות לטובה במקומות העבודה ויביא לצמצום דרמטי של אירועי התעמרות.
  • לקדם מחקרי עומק בתחומי הרפואה, רפואת הנפש' הכלכלה ולימודי עבודה על הנזקים הנגרמים כתוצאה מכך במטרה לפתח גישות מתקדמות לניטור ומניעת התעמרות.
  • לדרוש ממשרדי ממשלה, מיחידות סמך ממשלתיות ומספקיהם לאמץ את תקן ISO 45003 שהוא תקן של בטיחות–סיכונים פסיכוסוציאליים, תקן חדשני אשר עתיד להתפרסם ברבעון השני של 2022.
  • לאמץ את אמנה 190 של ארגון העבודה הבינלאומי. אמנה זו הינה אמנה למניעת אלימות, הטרדה והתעמרות בעבודה ופורסמה לפני כ 3 שנים בוועידת המאה של הארגון בהשתתפות 187 מדינות. מדינת ישראל טרם אישרה את האמנה וטרם הפכה את סעיפיה לחקיקה מחייבת.

 

ה: מה צריך לעשות ברמה הפנים ארגונית?

אינטואיטיבית הנטייה היא לחשוב כי מי שיקדמו עשיה פרו אקטיבית בנושא ברמת הארגון הינם אנשי משאבי האנוש. בפועל, בישראל, כמו במרבית מדינות המערב, מי שעושה פעולה פרואקטיבית לניטור ולמיגור התעמרות במקומות העבודה ובשיעור רב יותר הם מנכ"לים ומנהלי כספים, פי כמה מאשר אנשי HR. כאשר ארגון מציב יעד של "אפס סובלנות להתעמרות בעבודה", מדובר בשינוי של תרבות ארגונית וככזה הוא חייב להתחיל מהדרגים הבכירים אשר מציבים יעד של "אפס סובלנות להתעמרות בעבודה" ומשם ניתן בתהליך סדור להנחיל את התרבות החדשה לכל שדרות הניהול ולארגון כולו.

פיטר דרוקר, מגדולי המומחים וההוגים בתחום הניהול במאה ה 20 קבע: "התרבות הארגונית אוכלת את האסטרטגיה לארוחת בוקר". אני מניח שכמוני, רבים נוכחו במהלך שנות עבודתם כמה אמירה זו מעוגנת במציאות וחוו בעצמם כיצד תרבות ארגונית קלוקלת הורסת את הטובה שבאסטרטגיות ולעיתים מקריסה ארגונים.

ישנם בארץ מספר ארגונים אשר הציבו יעד מוצהר של אפס סובלנות להתעמרות והגיעו להישגים מרשימים. לשמחתי, כמלווה של תהליכים כאלה, נוכחתי כי בהנתן מחויבות של הדרג הבכיר לכך, גם בארגונים המורכבים והגדולים ביותר ניתן לבצע ולהגיע לתוצאות מרשימות בטווח של 12 – 18 חודשים ובארגונים קטנים מדובר בתהליך של 4-6 חודשים.

גו'ן קוטר בספרו המצוין "להוביל שינוי" (הוצאת מטר) מונה 7 שלבים לתהליך שינוי ארגוני והם מתאימים ככפפה ליד לניהול תהליך השינוי. כל הנדרש להתנעת התהליך הוא אומץ ניהולי ונחישות. אני לא מכיר תהליך שבו יחס העלות-תועלת דרמטי יותר ואחד המקרים המספקים ביותר שחוויתי הוא התוצאות המרשימות שהתקבלו בתהליך אותו זכיתי ללוות במשרד הבטחון.

 

המאמר התפרסם בניוזלטר של משרד אלקלעי ושות', מאי 2022.

כנס שכותרתו: תקשורת חופשית מפחד – התעמרות בעבודה בענף התקשורת

כנס חשוב של ארגון העיתונאים והעיתונאיות בישראל וארגון עובדי התקשורת שכותרתו "תקשורת חופשית מפחד".
התעמרות שמתרחשת במקומות עבודה בכלי התקשורת פוגעת בעבודה העיתונאית שהינה עבודת צוות הנסמכת על יושרה, אמינות ואמון. כאשר עיתונאי או עיתונאית מפוחדים במקום עבודתם, מאוימים, מבודדים משאר הצוות, שיקול דעתם המקצועי והמחויבת לצו מצפונם המקצועי עלול להיפגע. בשנים האחרונות נתגלתה תופעה חמורה של התעמרות ויחס מבזה כלפי עיתונאים ועובדים בכלי תקשורת שונים. ארגון העיתונאים נאבק בתופעת ההתעמרות בעבודה ומאמין שכל עיתונאי ועובד זכאי לסביבת עבודה מכבדת ובטוחה.
כחלק מתפיסה זו הוקם צוות מומחים ליצירת תקנון ראשון מסוגו לזיהוי ומניעה של התעמרות בעבודה בענף התקשורת במטרה לשנות נורמות אלה על ידי התאגדות והקמת ועד שדואג לזכויות העובדים ותנאי העסקתם. חברי הצוות היו ענת סרגוסטי, עיתונאית בכירה ואחראית חופש העיתונאות בארגון העיתונאים, ד"ר אורית קמיר, משפטנית בכירה וממנסחות החוק למניעת התעמרות בעבודה, איתן מאירי מחבר הספר התעמרות בעבודה ומומחה לטיפול בנפגעי התעמרות בעבודה ויועץ לארגונים למניעת התעמרות בקרבם, עו"ד ד"ר מורן סבוראי יועצת משפטית, זיו ברקוביץ, רכזת איגוד מקצועי בארגון העיתונאים.
הדוברים בכנס: נורית רקנטי יו"ר איגוד העיתונאים, השופטת בדימוס אילה פרוקאצ'יה יו"ר הועדה לבדיקת יחסי העבודה בתאגיד השידור, ח"כ עאידה סלימאן יו"ר הועדה לקידום מעמד האשה ולשיוויון מגדרי, עמוס שוקן מו"ל הארץ, ד"ר אורית קמיר משפטנית בכירה וחוקרת המרכז הישראלי לכבוד האדם, בירנית גורן עורכת זמן ישראל, יואב קרקובסקי מכאן חדשות, אלירן גבאי מייסד וחבר ועד מנהל ארגון עובדי התקשורת ואיתן מאירי שמפאת התחייבויות קודמות לא יכול היה להשתתף בפאנל והוזמן להצטרף כאורח כבוד.

בית אריאלה 24.3.22 1830, אולם האירועים.

 

פרשת ההתעמרות ברכבת ישראל – כתבתו של אבנר הופשטיין, זמן ישראל

אבנר הופשטיין ראש דסק תחקירים בזמן ישראל, על פרשת ההתעמרות ברכבת ישראל ועל סיומה המאכזב והלא מספק מבחינתם של העובדים הנפגעים, זאת למרות עזיבתה בסופה של הפרשה של המנהלת הפוגענית.
יחד עם הצלילים הצורמים המלווים את דרך סיומה של הפרשה, נראה כי עצם זה שהנושא הועלה וטופל וההתנהגויות הקשות צפו על פני השטח וידועים עתה לכל, הן בחברה עצמה והן מחוצה לה, הם דברים חשובים ומשנים. גם אם הצדק הטבעי לא נעשה, הדברים הועלו והושמעו. עכשיו ההגה בידי רכבת ישראל לנצל את הפרשה הקשה לעריכת חשבון נפש, עריכת שינויים עמוקים ומשמעותיים וליציאה לדרך צלחה של התנהלות ותרבות ארגונית מכבדת.

28.3.2022

בעקבות דחית בית הדין לעבודה את תביעתה של שירה רבן על התעמרות בעבודה

כתבה בעקבות דחיית תביעתה על התעמרות בעבודה של שירה רבן אשר הועסקה במעון ראש הממשלה. בפסק הדין נכתב כי יש לברך על גיבוש סטנדרט ראוי לסביבת עבודה מכבדת ולתנאי עבודה. עם זאת, כדוגמא, לא כל הרמת קול בעבודה או דרישה נחרצת, היא התעמרות וכך גם לא ניהול שהוא דורשני. בית הדין קבע כי רבן לא עשתה עליו רושם מהימן ובכתב התביעה מגלה אי התאמה מהותית וסתירות, כי לא היתה חזרתיות (שהיא אחד מהתנאים המצטברים בהגדרת התעמרות בעבודה על פי הצעת החוק) וכי לא הוכח שהתקיימה התנהגות מתנכלת או מתעמרת מצד נתניהו. בית הדין גם הביא בחשבון את תקופת העבודה הקצרה של רבן של 29 יום, מתוכם 10 ימים בהם נתניהו שהתה בחו"ל.
איתן מאירי שרואיין לכתבה מדבר על כך שאומנם  מצד אחד ישנו החשש שבעקבות פסק הדין עובדים יהססו באם לפנות לבית הדין לעבודה, אולם הוא רואה גם את הצד החיובי בדבר בכך שזה יביא לעשיית סדר בתחום ויגרום לתובעים להיות מדויקים יותר בתביעתם. כבר בכתבה הקודמת של חרותי -סובר מאירי דיבר על נטיית המטוטלת לעיתים ללכת רחוק מידי, כדרכם של שינויים חברתיים עד אשר הם מתאזנים.
המשפטנית ד"ר אורית קמיר, מנסחת החוק למניעת התעמרות בעבודה טוענת בכתבה ש"זהו פסק דין מצער על אף שהתובעת לא נתפסה כאמינה על ידי בית הדין, הרי שבין השורות משתמע היחס החשדני של השופט כלפי הנושא עצמו…. זה קצת לשפוך מים קרים מתוך חשש לתביעת סרק. אני מקווה שהמים הקרים לא יכבו את המדורה שמתחילה לבעור".

טלי חרותי-סובר, דה מרקר, 28.02.22

מה קרה בעשור האחרון בנושא ההתעמרות בעבודה – טלי חרותי-סובר, דה מרקר

טלי חרותי-סובר מראיינת את איתן מאירי על נושא ההתעמרות בעבודה אחרי למעלה מעשור שהחל לעסוק בנושא ובעקבות הוצאת הספר המורחב "התעמרות בעבודה – הצקה, התנכלות, התעללות פסיכולוגית". האם יש שינוי במודעות הציבורית לנושא? האם יש שינויים בתפיסת הארגונים את הנושא? האם יש שינויים בתפיסת העובדים את הנושא? ועוד. דה מרקר, 14.2.22.

כנס בנושא התעמרות בעבודה – במכללה האקדמית כנרת

המכללה האקדמית כנרת ופורום 190, הפורום הרב מערכתי למניעת התעמרות בעבודה, כנס אינטרדיסיפלינרי בנושא:

התעמרות בעבודה: סיפור מסע לקידומו של עולם עבודה טוב יותר, 24.3.22 המכללה האקדמית כנרת.

התעמרות בעבודה כוללת בתוכה מגוון רחב של התנהגויות בין אישיות לא ראויות אשר פוגעות בארגון, בעובדיו או בשניהם. מדובר בתופעה כלל עולמית אשר תפוצתה הרחבה אינה מוטלת בספק. הכנס האינטגרטיבי במכללה האקדמית כנרת, מציג התופעה תוך התבוננות רב מערכתית. תפיסה זו מצויה גם בבסיס פעילותו של פורום 190 – הפורום למניעת התעמרות בעבודה, הכולל את מיטב המומחים בארץ אשר עוסקים בהיבטים שונים של התופעה.

הכנס מפנה 4 זרקורים על תופעת ההתעמרות בעבודה:
זרקור ראשון להיבטים המשפטיים – רגולטיביים של התופעה למתן כלים למשתתפים בכנס להבנת הרגולציה בתחום.
זרקור שני המחקרי – אקדמי. במסגרת זו יוצגו ממצאים ממחקרים עדכניים שנעשו בתחום.
זרקור שלישי, הטיפולי על הזווית המרתקת של הטיפול בנפגעי התופעה.
הזרקור הרביעי רב מערכתי מנקודת מבט ארגונית.

חברי הפורום עם ח"כ אפרת רייטן מרום, יו"ר וועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

איתן מאירי עם ששון פרץ, יו"ר ועד עובדי משרד הביטחון ויחיאל שמן, יו"ר עובדי חבר פלאפון, שותפיו לעבודה חלוצית ומרשימה בנושא התעמרות בעבודה בארגונם.

המלצות הוועדה לתוצאות הסקר על התעמרות בעבודה בתאגיד השידור

כתבתה של תמר קפלנסקי, "הארץ", 11.1.22 בעקבות מסקנות הוועדה על הסקר שנערך בתאגיד השידור לבחינת התעמרות בעבודה בקרבם. בכתבה גם תגובתו של איתן מאירי לתוצאות הסקר החמורות ולמסקנות הוועדה.
הכתבה:

סקר בתאגיד: 70% מהעובדים העידו כי הם מרגישים מאוימים בעבודה.

תוצאות הסקר שיזמו ועד העובדים וארגון העיתונאים חושפות תופעה נרחבת של נזקים רגשיים ובריאותיים כתוצאה מהתעמרות. הפסיכולוג התעסוקתי איתן מאירי: "ארגון שמתנהל באווירה של טרור פסיכולוגי".

יממה לאחר פרסום המלצות מועצת תאגיד השידור הציבורי בעקבות ועדת הבדיקה לעניין ההתעמרויות ב"כאן", שנחשפו בתחקיר "הארץ" ביולי האחרון, התפרסמו אתמול (שלישי) תוצאות סקר שנערך במהלך החודשים האחרונים בקרב 250 עובדי תאגיד השידור, החושפות תופעה נרחבת של נזקים רגשיים ובריאותיים כתוצאה מההתעמרות בארגון.

על פי פנייה שהופצה לעובדי התאגיד, העבודה על הסקר — ביוזמת ועד עובדי התאגיד, ארגון העיתונאים וארגון עובדי התקשורת — החלה ביולי וכללה שאלונים אנונימיים שחולקו לעובדים, וחשפו את "השפעתה של סביבת העבודה הפוגענית על תפקודם (של העובדים) באופן רגשי, בריאותי ופיזי. לא מדובר עוד ב'בעיה ביחסי העבודה' בלבד כמשהו שניתן לתקן כלאחר יד, אלא בחיי אדם שנפגעו", נכתב בפנייה שהועברה לעובדים.

תוצאות הסקר החמורות מתווספות לעשרות העדויות הקשות שהתפרסמו בתחקיר "הארץ" ביולי ומחזקות את התמונה הרחבה והמטרידה של המתרחש בתאגיד, שאותה תיארה ועדת פרוקצ'יה עצמה כ"משבר החוצה שתי וערב את מרבית החטיבות בארגון".

לא פחות מ–70% מ–250 עובדי התאגיד שהשיבו על השאלון, דיווחו כי הם מרגישים מאוימים בעבודה. 74% מהם דיווחו על תחושה ש"מחפשים אותם", 53% תיארו מנהלים שמנסים להכשיל אותם או מאשימים אותם בכישלונות שאינם שלהם, ו–41% דיווחו על איומי פיטורים מצד מנהליהם. עוד תיארו העובדים אווירת זלזול, השפלה ויחס פוגעני. 57% מהעובדים דיווחו על החמרה במצבם הבריאותי, מתוכם 43% תיארו החמרה "במידה רבה". בין השאר תוארו תופעות בריאותיות ונפשיות שונות בהן דיכאון, התקפי חרדה (דופק מהיר, זיעה), רעידות בידיים, כאבים פיזיים שונים, הפרעות שינה, הפרעות אכילה קשות או אובדן תיאבון מוחלט, לחצים בחזה, לחץ דם גבוה, תשישות וחוסר אנרגיה, מחשבות אובדניות והחמרה של בעיות בריאותיות קיימות. כל אלה מאלצות עובדים לקחת ימי מחלה ולהגדיל מינוני תרופות שהם מקבלים.

71% מהעובדים דיווחו שהם חשים מותשים ונטולי כוחות. 59% מרגישים רע כשהם חושבים על העבודה, 63% מגיעים לעבודה בחוסר רצון, 41% מתארים תחושות של חוסר ערך ו–66% מדווחים על תחושת ביטחון עצמי ירוד. 31% מהם מטופלים בתרופות נוגדות חרדה ודיכאון.

83% מהעובדים השיבו כי הנהלת התאגיד אינה קשובה ואינה מגיבה לצורכי העובדים. 81% לא מרגישים הכרה והערכה ממנהלים, ו–73% מרגישים ממודרים מפעילות הקשורה לתפקידם. 84% דיווחו כי אין בארגון רמת אמון גבוהה בין מנהלים לעובדים ו–87% מהנשאלים אינם רואים בהנהלה מודל לחיקוי.

כפי שפורסם ב"הארץ", מועצת התאגיד קיימה בשבועיים האחרונים מספר דיונים בהמלצות דוח ועדת פרוקצ'יה, ובסופם פרסמה לפני יומיים החלטה, הכוללת ביקורת חריפה מאוד על המנכ"ל אלדד קובלנץ ש"לא עמד בחובתו לדאוג לסביבת עבודה תקינה בתאגיד", ו"לא לקח אחריות אישית־ניהולית למשבר". המועצה הטילה על קובלנץ שורת צעדים מיידיים, לביצוע בשבועות הקרובים, בהם הגשת תוכנית עבודה מפורטת, כולל לוחות זמנים, גיבוש קוד אתי וקביעת מנגנון ברור לטיפול בהטרדות מיניות. עוד הוחלט כי בחצי השנה הקרובה, לא יוכל המנכ"ל לפטר עובדים בכירים או לערוך שינויים מהותיים ללא אישור מהמועצה. שלשום, בניגוד להמלצת ועדת פרוקצ'יה, קראו מספר חברי מועצה לפיטוריו המיידיים של קובלנץ, אך בסופו של דבר לא הושג רוב בהצבעה והוחלט להיצמד להחלטות הוועדה ולתת לו שהות של חצי שנה לתיקון הכשלים, שאז ייבחן המצב בשנית ויוחלט אם להדיחו.

מבינים שאין טעם לדבר

לדברי איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי ומומחה בטיפול בנפגעי התעמרות ובעבודה עם ארגונים, תוצאות הסקר חריגות בחומרתן. "ערכתי סקרים כאלה בארגונים שונים עם תוצאות קשות, אך הן מחווירות לעומת מה שקורה בתאגיד", הוא אומר. "שמעתי בעצמי עדויות של עובדי תאגיד, עם סיפורים מאוד מאוד קשים. לא מדובר במקרים נקודתיים או במנהלים מסוימים שחסרים להם כלים ניהוליים, אלא בארגון שלם שמתנהל באווירה של טרור פסיכולוגי, עם תרבות ארגונית שמקדשת את הוולגריות ואת הכוחנות, וחוסר הבנה בסיסי איך מנהלים עובדים. זה ארגון מאוד חולה, והסקר רק מחזק את התמונה הברורה".

מה חשבת על המלצות ועדת פרוקצ'יה?

"חברי הוועדה לא הבינו שהם עוסקים בדיני נפשות. התעמרות בעבודה היא תופעה שמקצרת חיים, שמביאה למחלות ושגורמת להתאבדויות. רואים את זה בסקר: החמרה של תופעות בריאותיות קיימות, כאבים פיזיים, אחוז גבוה מאוד של מטופלים בנוגדי דיכאון וחרדה לעומת האוכלוסייה הכללית. התעמרות היא תופעה שגוררת הפסד של מיליארדי שקלים למדינה בכל שנה בגלל אובדן ימי עבודה. ועוד לא דיברנו על השלכות ארוכות טווח, אובדן האמון כתוצאה מפוסט טראומה והטיפול הממושך שהנפגעים נזקקים לו. כשדוח הוועדה מדבר על מצוינות ותחרותיות, ברור שחבריה פשוט לא הבינו מה מונח להם בידיים. אין שום קשר בין תחרותיות או מצוינות לבין רמיסת אנשים, זו הזניה של ערכים. יש הבדל עמוק בין דורשנות לבין דורסנות, ומה שרואים כאן זה ארגון דורסני. אנשים שבמשמרת שלהם התפתחה תרבות ארגונית ממאירה כל כך, בין אם במעשה ובין אם במחדל, כולל מחלקת כוח אדם שפשוט מעלה בתפקידה — צריכים להיות מוחלפים. ניקיון בכזה מקום אי אפשר לעשות בפינצטה".

היעדר המלצות חריפות, אומר מאירי, עשויות רק להחמיר את מצב העובדים. "עובד שבא ושפך את לבו בפני הוועדה, במיוחד בכזו אווירת פחד לדבר, ובפועל לא קורה כלום, חווה פגיעה נוספת באמונו. זה נכון גם כשמעבירים מנהל שפגע לתפקיד אחר, כפי שנעשה באחת המחלקות בתאגיד (העברתו של מתן דרורי, מנהל מחלקת התוכן של הדיגיטל, לתפקיד לא ניהולי, ת"ק). מחקרים בתחום מראים שגם כשאנשים מועברים לתפקיד לכאורה נמוך יותר, ההשפעה שלהם ויכולתם להשרות אווירה רעה נשמרת ואף מתעצמת. במצב כזה, העובדים מבינים שאין בכלל טעם לדבר, מה שהיה הוא שיהיה".

התופעה שמתאר מאירי באה לידי ביטוי בפניות מרובות של עובדים בתאגיד ל"הארץ" בחודשים מאז פרסום התחקיר, וביתר שאת לאחר פרסום דוח ועדת פרוקצ'יה, שבהן הביעו העובדים תסכול ואי אמון חריפים ביחס לנכונות ההנהלה לשנות את המצב. דבר זה עולה גם מפניית הוועד לעובדים עם פרסום תוצאות הסקר, שלפיה, מאז פרסום מסקנות מועצת התאגיד, הוועד מקבל פניות רבות מעובדים ש"חשים מרומים ומצרים על כך שניגשו לוועדת פרוקצ'ה בהמלצת המועצה והולכו שולל".

"בתאגיד השידור קיימות בעיות קשות הנוגעות לסביבת עבודה בריאה ויחס לעובדים", אומר מנכ"ל ארגון העיתונאים אלי גרשנקרוין. "אנחנו דורשים ממועצת התאגיד והנהלת התאגיד לפעול לתיקון המצב הקיים, לטפל בסביבת העבודה הרעילה ולייצר תהליך הבראה אמיתי שיהפוך את התאגיד למקום עבודה שמכבד את עובדיו וחף מתופעות של התעמרות והטרדות".

לכתבות נוספות ב"הארץ" על הנושא.

שאלות ותשובות בנושא ההתעמרות בעבודה מנקודת מבטו של העובד

ראיון עם איתן מאירי בשאלות רבות הנוגעות לנושא ההתעמרות בעבודה מנקודת מבטו של העובד: האם ומתי כדאי לתבוע? מה כדאי לעשות לפני שניגשים לתביעה? האם ישנם עובדים שיותר קל להם להתמודד עם פגיעה כזו מאשר אחרים? מירה דביר, יתד נאמן, פברואר 2021.

פסק דין לטובת עובדת שתבעה על התעמרות בעבודה והעסקה פוגענית

פסק הדין נוסף בעניין התעמרות בעבודה התקבל בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לטובת סגנית היועמ"ש לתכנון ובניה בעירייה. העובדת הבכירה תקבל פיצוי של 150 אלף ש"ח לאחר שנקבע שהופעלו נגדה מהלכים כוחניים וניטלו ממנה סמכויות ללא הצדקה. פסק הדין ניתן על ידי השופט כאמל אבו קעוד ונציגי הציבור אלי קדוש ואורית הימן שפירא. טענת עו"ד אילנית מיכאלי נגד העירייה היא כי מי שהיה היועץ המשפטי עו"ד אלי מלכה רוקן מתוכן את תפקידה כסגנית היועמ"ש לתכנון ובניה, גימד ומידר אותה מפעילות באגף. בפסק הדין נכתב: "שוכנענו כי לתובעת נגרם סבל נפשי בעקבות המהלכים הכוחניים שבהם נקטה העירייה כלפיה ושגרת יומה בעבודה נפגעה. כפי שהתובעת העידה, היא 'מתהלכת עם הראש למטה' מתחקמת מעיניהם של עמיתיה לעבודה ומסתובבת כאילו אות קלון מונח על ראשה. הפגיעה קשה מנשוא במיוחד בשים לב לוותק של התובעת באגף הייעוץ המשפטי של העירייה, לתפקיד הרם שהגיעה אליו ולרוחב סמכויותיה שניטלו ממנה באבחה ללא הצדקה עניינית, מבלי שהתקיים הליך תקין, בחוסר תום לב ובחוסר סבירות".
שוב אנחנו נוכחים כי התעמרות בעבודה אינה פוסחת על עובדים בתפקידי ניהול וניהול בכיר. פסק דיו זה מהווה נדבך חשוב נוסף במאבק נגד התעמרות בעבודה ואנחנו מברכים עליו.

התעמרות בעבודה השלכות, איפה הדברים כיום ועוד, עו"ד סאמי אבו ורדה מראיין את איתן מאירי ברדיו צפון

התעמרות והתנכלות בעבודה, ההשלכות, איפה הדברים עומדים כיום? מה קורה בארגונים? ועוד שאלות עליהם מתראיין איתן מאירי על ידי עו"ד סאמי אבו ורדה.
רדיו צפון 104.5, צולם ונערך באולפני בולדוג בראנדינג בע"מ, 9.2.2021.

חשיבות מתן מענה בחוק לנושא התנכלות תעסוקתית

עו"ד נעמי לנדאו בטור דיעה על חשיבות מתן מענה דרך חקיקה לנושא התנכלות בעבודה. ישראל חתמה על האמנה של האו"ם למיגור אלימות והטרדות בעולם העבודה, אבל הדבר לא עבר עדיין את אישור הכנסת בגלל הקיפאון הפוליטי. כלכליסט, 2.7.2020.
לקריאת הכתבה

 

 

קריאה לשר העבודה להשלים הצטרפות ישראל לאמנה למניעת התעמרות של ארגון העבודה הבינ"ל

שמחנו לקריאתו של יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד לשר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, איציק שמולי, להשלים את מהלך הצטרפותה של מדינת ישראל לאמנה 190 של ארגון העבודה הבינלאומי .(ILO) האמנה היא למניעת אלימות והטרדה בעולם העבודה, לרבות התעללות פיזית ומילולית בעובדים, סיכונים פסיכו-חברתיים, שיטות עבודה פוגעניות ואלימות על בסיס מגדרי.

מכוון שהטריגר של בר דוד היא האלימות וההטרדה נגד עובדים הנחשבים כחיוניים בזמן קורונה כמו עובדי בריאות ומטפלים או נהגי תחבורה ציבורית, חשוב לנו להדגיש את ההבדל בין התעמרות במקום העבודה ("שיטות עבודה פוגעניות") שנעשית לרב בשיטות ובאמצעים שאינם כרוכים באלימות פיזית לבין האירועים האחרונים אותם הוא מזכיר, האירועים שייצרו עבורו דחיפות לטיפול בנושא. התעמרות בעבודה לצערנו הרב מתרחשת כל הזמן, אין מקום עבודה כמעט שנקי ממנה והיא אינה תלויה בעתות מצוקה או בזמנים מיוחדים. לא לחץ חיצוני הוא הגורם לאנשים להתעמר באחרים במקום עבודתם ועל כך הרחבנו כבר רבות.

פסק דין חשוב של בית הדין לעבודה בתל אביב בנושא התעמרות בעבודה

רבים מאתנו לא נמצאים כרגע בשגרת העבודה אבל מעודד לראות את התקדימים שניתנים עוד ועוד בבתי הדין לעבודה וקובעים את הנורמה בשביל ימי השגרה שעוד יבואו עלינו לטובה.

כך קבע לאחרונה בית הדין לעבודה בת"א: "נזכיר את המובן מאליו: אלימות מילולית והצקות הן מטרד משמעותי הפוגע במוטיבציה של העובד, ויש לו השלכה שלילית על איכות חייו". עוד הוא הוסיף שהתובע סבל ממערכת יחסי עבודה עכורה ומתעמרת מצד המעסיק ובין היתר הרים עליו את קולו, השפילו ועוד. בנוסף קבע בית הדין שהתובע עצמו גם תרם לאווירה העכורה כמו המצאת שמות גנאי לעובדים אחרים מאחורי גבם ועל כן פסק לו פיצוי מופחת ע"ס 60 אלף ₪ בלבד.

בית הדין הוסיף בהסברו כי שיקולי המדיניות שצריכים להנחות את קביעתו הם יצירת תמריץ למעסיק לוודא כי סביבת העבודה בה מועסק העובד היא סביבת עבודה בטוחה.

פסק דין מכונן בצרפת בנושא התעמרות בעבודה – ציון דרך ביחסי עובדים-הנהלה במדינה

בית משפט בצרפת הכיר בראשונה ב"הטרדה מוסדית" של עובדים על ידי מנהלים בכירים בתביעה פלילית נגד חברת הטלפון הגדולה בצרפת פראנס טלקום והנהלתה. המנכ"ל ושני סמנכ"לים נידונו לעונשי מאסר בעקבות התעמרות נפשית בעובדים כדי לגרום להם להתפטר, דבר שגרר גל התאבדויות אשר טלטלו את החברה לפני עשור.

לדברי עורכת הדין הפריזאית מארי-אליס ז'ורד, חברות כבר שינו מאז את התנהגותן. "מנכ"לים מודעים היטב לכך שהם מסתכנים בהרשעות פליליות בתיקים של הטרדה", אמרה ז'ורד, שאינה מעורבת במשפט. "האישומים שהוגשו נגד לומבר לפני שבע שנים היו בעלי השפעה עצומה. החוק התפתח מאז והחברות התאימו את עצמן".

לכתבה המלאה ב The Marker לחץ על הקישור משמאל.

הצהרה היסטורית של מנכ"לי החברות הגדולות בארה"ב הנוגעות גם לתגמול, תמיכה וכבוד העובד

שינוי גדול בעולם העסקי המושפע מהדור הצעיר (ה"מילניאס") שמעוניין גם באפיינים סוציאליים בעולם העבודה ולא רק בשורת הרווח שהיא חזות הכל בתפיסה הקפיטליסטית.
181 מנכ"לי החברות הגדולות באמריקה החברים במועדון "השולחן העגול של העסקים" בינהם טים קוק מאפל, ג'ף בזוס מאמזון, דניס מילינברג מבואינג ועוד, חתמו על מסמך הסטורי המכריז על מטרה חדשה לעסקים ונוגע בסוגיות של הוגנות ואי שיווין בעולם העבודה.
ההצהרה כוללת סעיפים המתייחסים למתן ערך ללקוחות ויחס הוגן לספקים, תמיכה בקהילה ועוד. סעיף אחד חשוב בעיני במיוחד ומתחבר לתפיסה ולפעילות שלנו:
"השקעה בעובדינו. זה מתחיל בתגמול הוגן ובמתן הטבות חשובות. זה כולל גם תמיכה בהסבה מקצועית ובהכשרה שמסייעת לפתח כישורים חדשים בעולם שמשתנה במהירות. אנחנו מטפחים רב-גוניות והכללה, כבוד עצמי וכבוד הזולת.

התמונה מתוך כתבת "גלובס" בנושא 20.08.19

התאבדות כתוצאה מהתעמרות בעבודה הוכרה כתאונת עבודה. פסיקה חדשה.

ביוני 2019 קשר בית הדין הארצי לעבודה בין התאבדותו של עובד שרות התעסוקה להתעמרות שחווה בעבודה ופסק כי ילדיו יקבלו קצבת שארים.
הפסיקה הייתה לאחר הליך משפטי של 8 שנים ודיון בשתי ערכאות בהן תבעו ילדיו של המנוח תגמולים מביטוח לאומי בטענה שהתאבדותו הייתה עקב התעמרות בעבודה. הדברים נסמכו בין השאר במכתב שהשאיר המנוח בו האשים גורמים במקום עבודתו בהתנכלות ובהתעמרות בו ובכך שבגללם החליט לשים קץ לחייו. המנוח התלונן לאורך שנים על התנכלותם והתנהגותם הפוגעת של ממוניו ועל חבריו לעבודה שהחרימו אותו. אחיו מספר למשל כי היה פגוע ומושפל מאוד מכך שסירבו באופן קבוע לצרפו למניין תפילת המנחה.

בית הדין האזורי לעבודה קיבל טענת הביטוח הלאומי כי התאבדותו נבעה מקשיים ומאורעות שונים שעבר בחייו וכי לא הוכח כל אירוע מיוחד שקדם להחלטתו לשים קץ לחייו. בית הדין הארצי הפך את ההחלטה. כבוד השופטת סיגל דוידוב-מוטולה קבעה שמכלול הראיות מלמד כי המנוח אמנם סבל מקשיים בתחומי חיים רבים, אך עיקר מצוקתו בתקופה האחרונה לחייו נגעה לשכר העידוד שלא שולם לו. לדבריה הוכח שהמנוח קיבל מכתב כשלושה שבועות לפני מותו שבו שוב נדחתה בקשתו ואותו מכתב, קבעה, הוא האירוע המיוחד מבחינה נפשית שעשויה הייתה להיות לו השפעה משמעותית על המנוח. תקוותו שהדבר עומד להיפתר שהתנפצה הגבירה את תחושות התסכול והקיפוח שלו וגם תחושותיו שאין באפשרותו להיאבק מול אותם גורמים בשירות התעסוקה אותם ראה כאויביו. בפסק הדין השתתפו גם השופטים לאה גליקסמן ומיכאל שפיצר וכן שני נציגי ציבור שקיבלו את ערעור ילדי המנוח.

אנו רואים בפסק דין זה תקדים חשוב: לא עוד ניתן לתלות התאבדות של אדם שעבר התעמרות בעבודה רק באירועי עבר ולהתנער מאחריות ולשלול התעמרות והתנכלות בעבודה כ"קש ששבר את גב הגמל".
המוסד לביטוח לאומי מתקשה כיום לקבל את העובדה שמצבי מתח מתמשכים ובוודאי כאלה הנגרמים מהתעמרות בעבודה, עלולים ליצור נזקים בריאותיים ונפשיים בלתי הפיכים. אנו מקווים שפסק דין זה יתרום לתחילתו של שינוי בגישת המוסד לביטוח לאומי לנזקי ההתעמרות בעבודה של מבוטחיו.
קישור לפסק הדין

אמנה בין לאומית חדשה למניעת אלימות, הטרדה והתעמרות בעבודה

חדשות התעמרות בעבודה: ועידת המאה של ארגון העבודה הבינלאומי עם אימוץ אמנה חסרת תקדים!

ועידת המאה של ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) בג'נבה הסתיימה ביום שישי ה 21.6.19 עם אימוץ אמנה חסרת תקדים והמלצה נלווית למאבק באלימות ובהתעמרות בעולם העבודה, וכן בהצהרה המתווה את הדרך לקראת עתיד אנושי של העבודה. הוועדה התקיימה במשך כשבועיים והשתתפו בה נציגים מ 187 מדינות.

ההצהרה בוחנת את עתיד עולם העבודה המשתנה כשהיא מתמקדת באדם העובד כך שיוכל ליהנות מהשינויים שחלים בו כדי להבטיח לו הגנה נאותה והיא מכילה סעיפים נוספים כמו: כיבוד זכויות היסוד של העובדים, שכר מינימום נאות, מגבלות מקסימליות על זמן העבודה, בטיחות ובריאות בעבודה, מדיניות ואמצעים המבטיחים פרטיות נאותה והגנה על נתונים אישיים המגיבים לאתגרים והזדמנויות בעולם העבודה הנוגעים לשינוי דיגיטלי ועוד.

מהארץ השתתפו בוועידה נציגים מההסתדרות, התאחדות התעשיינים והממונה על יחסי העבודה במשרד העבודה. עו"ד נעמי לנדאו בשיתוף עם עמיתותיה השופטות, עורכות דין, חברות פרלמנט ומרצות, הן שהובילו את השינוי בסדר היום של ה ILO זאת לעומת שנים קודמות בהן המוקד היה על סוגי העסקה, עוני מים וכדומה, נושאים חשובים כשלעצמם. הפעם הרעה החולה של התעמרות בעבודה והתנכלות תעסוקתית הביאה אותן להמליץ לשנות את האג'נדה דבר שאכן התקבל ועל כך הן ראויות להערכה ותודה גדולה.

גיא ריידר, מזכ"ל ארגון העבודה העולמי ברך את אימוץ האמנה ואמר שהיא מכירה בזכותו של כל  עובד לעולם עבודה חופשי מאלימות ומהטרדות ומזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרס שהשתתף אף הוא בוועידה קידם בברכה את ההצהרה נגד אלימות והטרדה בעבודה 2019 המלווה בהמלצה למדינות לאשרר אותה ולפתח מנגנונים לישומה. הוא אמר כי אלה התנהגויות העלולות לגרום לנזק פיזי, פסיכולוגי, מיני או כלכלי וכי אחריות המדינות החברות לקדם סביבת עבודה של אפס סובלנות.
לקריאה נוספת על ועידת ארגון העבודה הבינ"ל

על פסק הדין בעניין מני נפתלי בנושא התעמרות בעבודה וחשיבותו

מאמר מאת ד"ר אורית קמיר* מדור דעות, הארץ, 11.2.16 העוסק בחשיבות ובנקודת המפנה בנושא התעמרות בעבודה והעסקה פוגענית בעקבות פסק הדין בעניינו של מני נפתלי שהועסק במעון ראש הממשלה. אנו שמחים שנכון להיום, הצטברו עוד פסיקות חשובות ברוח הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה אשר חייבו בפיצויים בגין התעמרות בעבודה והתנכלות תעסוקתית.
*ד"ר אורית קמיר היא מנסחת החוק למניעת הטרדה מינית וממנסחות הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה.

 

בקרוב, אבחנה רפואית חדשה בשם שחיקה בעבודה והקשר שלה להתעמרות בעבודה

במאי 2019 החליט ארגון הבריאות העולמי לכלול אבחנה רפואית חדשה בשם 'שחיקה בעבודה' בספר האבחנות הרפואית ה ICD-11 במהדורתו החדשה שתצא בשנת 2022.
לדבר השלכות רבות וחלקן משיקות לנושא הדגל שלנו אותו אנחנו מובילים – ניטור ומניעת התעמרות בעבודה וטיפול בנפגעי התעמרות בעבודה.
לקריאת מאמרו של איתן מאירי בנושא 

שחיקה בעבודה היא מחלה ו"קרובת משפחה" של התעמרות בעבודה והתנכלות בעבודה.

ארגון הבריאות העולמי קיבל החלטה לכלול אבחנה רפואית חדשה בשם 'שחיקה בעבודה' בספר האבחנות הרפואית ה ICD-11 במהדורתו החדשה שתצא בשנת 2022.
לדבר השלכות רבות וחלקן משיקות לנושא הדגל שלנו אותו אנחנו מובילים – ניטור ומניעת התעמרות בעבודה וטיפול בנפגעי התעמרות בעבודה.
ההחלטה באה בהלימה לקו המוביל בתפיסה המודרנית של ארגונים לגבי זכויותיו וצרכיו של העובד.
קו זה אשר החל בשלהי המאה ה 20 תפס תאוצה ומתעצם בימינו, רואה את העובד* בשלמות ומתייחס לא רק לרווחתו הפיזית כך שתהייה לו סביבת עבודה נוחה ובטיחותית – ללא מפגעי זיהום, רעש, סכנות מחפצים מסוכנים וכדומה אלא מתייחס גם לרווחתו הנפשית, הקוגניטיבית והרגשית של העובד.
בפועל, האבחון של הרופא באם עובד חלה בשחיקה בעבודה נעשה בבחינת כמה קריטריונים שצריכים להתקיים: הפיסי – האם הוא תשוש, חסר אנרגיה, חש לאות בעבודה? הקוגניטיבי- האם הוא חש חוסר סיפוק מהעבודה או חש תחושות שליליות כלפי העבודה? הרגשי – האם הוא נמצא בדכדוך, תחושת ריקנות, תחושת חוסר ערך, ירידה בדימוי העצמי בעבודה? כמובן שמאבחן צריך לשלול גורמים נוספים שיכולים לגרום לתסמונות אלו כגון מחלות אחרות דוגמת אנמיה, מחלות ממאירות ועוד, או הפרעות נפשיות שונות.
ההכרה בשחיקה בעבודה כמחלה מתכתבת בתפיסתה עם ההכרה בזכותו של עובד לסביבת עבודה נקיה מהתעמרות, חפה מפוגענות והתנכלות רגשית, סביבת עבודה הוגנת, תומכת ומעריכה.

הספרות המקצועית והמחקרים בנושא התעמרות והתנכלות תעסוקתית בעבודה, כמו גם הניסיון הבלתי אמצעי שלי כמטפל בנפגעי התעמרות בעבודה, מצביעים כי התעמרות בעבודה הינה גורם רב עוצמה המייצר שחיקה בעבודה, תוך שההתעמרות עצמה בעובד אף גורמת לו לשלל נזקים גופניים, רגשיים ונפשיים נוספים.

מבחינה משפטית, המקבילה בהגנה על העובד בנושא מניעת התעמרות בעבודה, היא קידום חקיקת החוק כנגד התעמרות בעבודה שכבר עבר בארץ קריאה טרומית בכנסת בתמיכתם של 58 ח"כים מכל סיעות בית המחוקקים, אבל נעצר זמנית, כך אני מקווה, מהמשך קידומו בגלל פיזור הכנסת. הצורך בחוק זה כל כך חזק ומוחשי כך שלמרות שהוא עדיין בגדר הצעת חוק, בתי הדין כבר מתייחסים להצעת החוק ובמקרים רבים נוהגים על פיה. כך קרה במשפטם של מני נפתלי ושל גיא אליהו בתביעותיהם כנגד אשת ראש הממשלה על התעמרות שחוו עת עבדו  במעון ראש הממשלה. כבוד השופטת דיתה פרוז'ינין קבעה פיצויים בגין ההתעמרות ומאז יש עוד ועוד תקדימים בהם קובעים שופטים כי התעמרות בעבודה  אסורה, ועל המתעמר מוטל עונש.

לשמחתי, יש כבר כיום יותר ויותר ארגונים, ארגוני עובדים ומעסיקים המבינים שכאשר העובד המתלונן בנושאי שחיקה בעבודה או התעמרות בעבודה הוא אינו עושה זאת בהכרח בגלל פינוק או חוסר יכולות שלו, אלא בגלל גורמים אובייקטיבים בעבודה שהוא חווה. מכאן חודרת ההכרה כי כדאי לארגון לנטר ולמנוע תופעות אלו מהן גם העובד יוצא פגוע וגם הארגון מפסיד כלכלית, מורלית ותדמיתית. על כן ארגונים עושים יותר ויותר כדי לתת לעובד תמיכה באספקטים השונים; בראש ובראשונה, יחס הוגן, התייחסות אליו כאדם, מתן הערכה, או במילים אחרות: החלת ערך היסוד 'כבוד כאדם' שמכיל בתוכו ערכי בסיס חשובים אלה. כך כאשר כדוגמא ניתנת לעובד אוטונומיה בעבודה, כמו יכולתו לקחת אחריות ולקבל החלטות עצמאיות, אלה ידועים כגורמים מחזקים, מעצימים ובולמי שחיקה בעבודה. שנית, ארגונים גם מודעים יותר כמה חשוב לתת לעובד ימי העשרה, קורסים, ימי הדרכה (כגון על התעמרות בעבודה או על שחיקה בעבודה), ימי גיבוש, ימי כיף, חדרי ספורט בתוך הארגון, חוגי ספורט וכדומה ובמקביל, יצירת נהלי דווח והתמודדות פנים ארגונית עם אירועי התנכלות והתעמרות בעבודה, נקיטת סנקציות, הענשה והתייחסות בחומרה לפוגעים ומנגד מתן תמיכה, ליווי והכרה בעובד אשר נפגע. אין ספק כי לעובד מגיע שכר הוגן לעמלו, אך למרביתנו, כבוד, הערכה וסביבת עבודה שאינה מאיימת, משפילה ומקטינת ערך, חשובים יותר מכל.

ומילה אחרונה : לא כל מי שסובל משחיקה עבר התעמרות בעבודתו, אך מרבית מי שעובר התעמרות קשה יחווה שחיקה.

*הכתוב מתייחס לגברים ולנשים ונכתב בלשון זכר רק לשם שטף הקריאה.

נכתב ע"י איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי מומחה ופסיכולוג משפטי.

התעמרות בעבודה – סיפורי ארבעה עדים וראיון עם איתן מאירי

בכתבה, ארבעה נפגעי התעמרות בעבודה מספרים על התנכלות קשה כלפיהם, על המשמעות של ההתעמרות ועל הסבל העצום שהם חווים וראיון עם איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי וארגוני, מומחה בנושא ומטפל בנפגעים.
כתבתו של איתי דודי, המהדורה המרכזית, ערוץ 11 כאן, 7.3.19.

ההשלכות ההרסניות של התעמרות בעבודה בעולם הרפואה, כנס אונסק"ו

כנס אונסק"ו הבינלאומי בירושלים בנושא ביואתיקה, אתיקה רפואית ומשפט הבריאות שהתקיים ב 11.2018.
איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי ומומחה לנושא התעמרות בעבודה, הרצה בכנס על ההשלכות ההרסניות של התעמרות בעבודה בעולם הרפואה.

הדינמיקה וחשיבות הטיפול המוקדם בעובדים הנתונים להתנכלות בעבודה

התעמרות בעבודה - הדינמיקה וחשיבות הטיפול המוקדם בעובדים הנתונים להתנכלות בעבודה

מאמר זה חשוב לכל מי שנמצא בעולם העבודה מכוון שאחד מכל ארבעה עובדים יחווה במהלך הקריירה שלו חוויה קשה ומיותרת של התעמרות / התנכלות / התעללות פסיכולוגית במקום עבודתו. רבים שחוו זאת לא ידעו בפני מה הם עומדים ולכן גם לא ידעו כיצד לפעול וכיצד להתגונן.

מהי התעמרות בעבודה?
ההגדרה כפי שהיא מנוסחת על פי הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה 2015:
"התעמרות במסגרת עבודה היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה".
ההתעמרות משבשת את יכולתו של העובד להמשיך לעשות את עבודתו כראוי ופוגעת בבריאותו הנפשית והפיזית.

מהן ההתנהגויות הנחשבות התעמרות בעבודה?
התייחסות משפילה לרבות צעקות קללות, האשמות שווא, הפצת שמועות מזיקות, שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו ע"י הצבת תנאים לא סבירים, הצרת סמכויותיו בניגוד להגדרת תפקידו מטעמים לא ענייניים, יצירת אווירה של פחד ואימים, יחוס עבודתו והצלחתו לאחרים, בידודו המקצועי והחברתי ופגיעה בפרטיותו.

אז מה הדינמיקה של התעמרות והתנכלות בעבודה?
ההתעמרות תתחיל, כמעט תמיד, במניפולציות, שקרים ובפעולות קטנות אשר לכאורה נראות תמימות, גם אם לא לגמרי מקובלות או מובנות לנפגע. בשלבים ראשונים אלו של הפגיעה בו הוא אינו מזהה כי הוא נתון להתעמרות אולם פעולות פוגעניות אלו הולכות ומסלימות עד לנקודה בה הן הופכות לברורות. למרות זאת, לוקח לנפגע זמן רב, לעיתים מספר שנים, להפנים שהוא נתון להתעמרות. בשלב זה, כשכבר הבין, לרוב העובד הנפגע כבר כואב ומותש מאוד וקשה לו להתגונן כראוי.
למותר לציין שכוח לא ראוי ולא מידתי או ההתנהגויות שהוזכרו לעייל שמופעלות כלפיו אינן משרתות את מטרות הארגון, אלא להפך – מזיקות לו.
נוסף לדרך המניפולטיבית והזוחלת בה ההתעמרות לרב נעשית, חוברים לכך מבנה אישיותו של הנפגע והדינמיקה מול הפוגען ומול הארגון.
על פי רוב הנפגע מתאפיין בהיותו אדם מוכשר, חרוץ וערכי, אדם אהוד ומוערך ששיתוף פעולה ועזרה לאחר טבועים בו. הוא גם יתאפיין בנטייה לרצות ולהכיל את האחר, ובחוסר יכולת לשים גבולות ובזיהוי מניפולציות מרושעות.
בשלב ראשון, התנהגותו המתעתעת והמתוחכמת של הפוגען מערערת את בטחונו העצמי וגורמות לו לעשות טעויות רבות כגון ניסיונות לרצות את הפוגען תוך שהוא בודק את עצמו ומחמיר עם עצמו. בכך נחצים גבולות שבתורם מעצימים את הפגיעה. הניסיון של הנפגע לרצות מזינה ומחזקת את הפוגען, תוך שהיא מחלישה את הנפגע ומעודדת את הדינמיקה ההרסנית ביניהם.

מה קורה בשלב הבא?
בשלב הבא יש והנפגע יפנים את היחס הפוגעני כלפיו וישלים אתו ויקבל את הנרטיב שהוא ראוי ליחס המשפיל, המבזה והפוגעני, שהוא אינו מוצלח ואינו מועיל, עד כדי התפתחות תסמונת סטוקהולם בחלק מהמקרים.
הנפגע, כמי שרגיל לפתור בעיות ולקדם דברים, חש בושה בגלל חוסר האונים שלו לעזור לעצמו ולשנות את המצב, ובאופן שגוי ומעוות מאמין לחשוב שהוא הבעיה ובגללו ישנם כשלים ותקלות – בדיוק כפי שהפוגען כוון שיקרה.

הפוגען ממשיך להפעיל טכניקות שונות של התעמרות: הפרד ומשול, הפצת שמועות שווא כנגדו, בידודו והכשלתו בדרכים שונות, כך שהנפגע מוצא את עצמו מבודד וללא תמיכה קולגיאלית (העמיתים של הנפגע מוסתים על ידי הפוגען ו/או מפחדים ממנו ומההשלכות הצפויות אם יתמכו בנפגע). בטחונו העצמי מתערער ביתר שאת כשבמקביל תחושות המצוקה, החרדה והאיום מחריפות.

בשלב זה הנפגע, הנמצא בתחושת איום, בסביבת עבודה שהופכת לעוינת, חווה שחיקה מואצת וסטרס מתמשך שכתוצאה מכך חלה פגיעה מתמשכת בבריאותו (כאבי ראש, בטן, הפרעות שינה, התפרצות מחלות אוטו-אימוניות ועוד) ובנפשו (מאנהדוניה ועד דיכאון, P.T.S.D. Complex), כמו גם פגיעה קוגניטיבית (קשיי ריכוז וזיכרון, קושי בקבלת החלטות).
במצבו המבודד ובהעדר תמיכה, מתקשה הנפגע לספר את סיפורו, קל וחומר כשהפוגען כבר קיבע נרטיב מאוד ברור על היותו של הנפגע כביכול אדם חלש, עלוב, חסר יכולות, חדל אישים, היפוכונדר ו"קוטר" ו/או הצגתו כמופרע או כאיש ריב מדון.

איך מתייחס הארגון / במקרי התעמרות בעבודה?
מרבית המנהלים, לרבות מרבית מנהלי משאבי האנוש וגורמי הרווחה במקום העבודה, אינם מכירים את תופעת ומאפייני ההתעמרות בעבודה ומכוון שבדרך כלל הפוגען  הוא היוזם את הפניה אליהם, לרב הם יקבלו את הנרטיב שלו הכולל הכפשת הנפגע, היותו עול על הארגון ואת היותו, הוא עצמו, לכאורה הנפגע.
בכך מקדם הפוגען את התשתו ובידודו של הנפגע ואת ניתוקו ממערכות תמיכה אפשריות.

לא רק שמערכת התמיכה בעובד חסרה, במקרים רבים גם המערכת המשפחתית נפגעת מבן המשפחה שהולך ומתערער ונחלש מול עיניהם מבלי שהם ערים לסיבות ולמצוקות אותן הוא חווה בעבודה (הוא עצמו אינו מזהה / מזהה רק חלקית/ מתבייש)  ולכן גם אינם יכולים להזדהות אתו או להגן עליו.
כך העובד המבודד, המוחלש, הפגוע והמוכה מתקשה להרים את עצמו, הוא חושש למקור פרנסתו והוא גם אינו במצב לקבל החלטות שקולות.

מדוע חשוב להכיר את הדינמיקה של התעמרות בעבודה?
הכרת הדינמיקה של ההתעמרות בעבודה אשר תיארתי כאן חשובה לכל עובד. באם העובד מזהה התעמרות כנגדו בשלבים מוקדמים, מומלץ שיפנה לקבלת עזרה אשר תמנע את הסחף ותיתן לו כלים ואמצעי התמודדות. ככל שהזיהוי מוקדם יותר, האפשרויות לתיקון, להימנעות מתגובות שגויות ומחמירות, או לצמצום משמעותי של נזקים, טובות יותר. מטפל מומחה לנושא המצוי בצד הפרקטי של עולם העבודה, יחד עם ידע ויכולת למתן טיפול ותמיכה נפשית, יכול לחלץ את העובד ולעזור לו לעבור טוב ונכון יותר תקופה אפלה זו בקריירה שלו. בהקשר זה יש לזכור את הנתון החמור כי התעמרות בעבודה שכיחה פי 4 מהטרדות מיניות בעבודה! – סיבה זו מחד, והעדר השיח על הנושא מאידך, הן הסיבות שקראתי לספרי בנושא "המגפה השקטה במקומות העבודה".

נכתב על ידי איתן מאירי, פסיכולוג תעסוקתי מומחה.

רכישת ספר

חדש!

הספר "התעמרות בעבודה"
לדעת - להכיר - להתמודד

This will close in 0 seconds